חידת ההשרדות של בני מאה ומעלה

פרק מתוך הספר "האתגר שבהזדקנות- בריאות, נפשית, הערכה וטפול"

                               ד"ר ליאורה בר-טור, הוצאת אשל (2005)

 

9.7  בני מאה: חידת ההישרדות

בני המאה הם הנווטים שסיימו בהצלחה מסע ארוך. לא זו בלבד שהתחמקו מהמוות, אלא רבים מהם גם הצליחו להתחמק ממחלות.

שלוש מאות ארבעים ושלושה בני מאה הצטרפו בשנת 2004 למועדון בני המאה ומעלה בישראל.  בסך הכול מונה קבוצת גיל זו 917 איש ואישה, והזקן שבהם הוא בן 117. על פי נתוני הביטוח הלאומי שני שלישים מבני המאה ומעלה הם נשים.

מהו סוד החיים הארוכים והבריאים?

שלושה בני מאה השתתפו בסרט שהפיק המרכז האור-קולי של אש"ל ("בני מאה-1998").

שלושתם בריאים פיזית ונפשית. את המפתח האישי שלהם לאריכות ימים טובה הם משמיעים בקולות דומים.

יונה חג'בי אומרת: "אני אוהבת את החיים של בן אדם בריא. אני לא לוקחת ללב. אפילו יש צרות... אבל אני מדלגת...". רגליה של יונה כואבות. היא נעזרת בהליכון, אך אינה מתלוננת: "כואב לי...  זה שלי... אז מה אם כואב לי?" בכל בוקר מבקרת יונה במועדון לקשיש: "אני צוחקת, שרה, רוקדת, הולכת, מתעמלת, שומחת". אחר הצהרים היא צופה בטלוויזיה ומעורבת היטב באופרת הסבון "היפים והאמיצים". ביתה הוא מקום עלייה לרגל לכל המשפחה. כולם סביבה.

חיים אשכנזי בן המאה אף הוא מלא שמחת חיים וחיוניות: "אני מגיש את עצמי טוב, יפה, בריא... אני אוהב את החיים, את הטבע, את היופי, את האישה". לחיים יש חברה והוא כותב לה שירים. "אני אופטימי, מאמין שמחר יהיה יותר טוב. אני מתפלל לאלוהים ששומע אותי. אני שומר על גופי, נפשי ורוחי. מתעמל כל יום, מתפלל כל יום".

גם ורדה שבו מרגישה מצוין. למרות מגבלה קשה בראייה, היא מתפקדת בכוחות עצמה, מחממת אוכל במיקרוגל, מחליפה כל יום שמלה. ארונה מלא שמלות יפות. כל חייה הייתה פעילה ועבדה בהתנדבות.

נראה שהמפתח המשותף של שלושתם לחיים טובים הוא גישה חיובית, אופטימיות, היכולת "לדלג" ולהמשיך הלאה ולא להתעכב על עניינים מטרידים ולבזבז לריק אנרגיה שלילית, כפי שמציעה הפסיכולוגיה החיובית. האם המפתח שלהם תואם מפתחות אחרים של בני מאה שהצליחו לשרוד פיזית, קוגניטיבית ורגשית תוך כדי תפקוד תקין?

            במחקר שהתחיל  ב-1992 בניו אינגלנד שבארצות הברית, נאספו נתונים על מצב הבריאות הפיזי, המנטלי והרגשי של בני מאה ומעלה החיים בצפון ארצות הברית בשמונה קהילות סביב בוסטון (Perls & Hutter-Silver, 1999).

            מאה שישים ותשעה בני מאה ומעלה רואיינו, 74 נבחנו מבחנים נירו-פסיכולוגיים, 60 נבחנו מבחני אישיות ול-13 נעשתה אוטופסיה במוח. במקביל נלקחו דגימות דם מהם ומקרובי משפחתם בחיפוש תשובות לשאלות שהעסיקו את החוקרים: מי חי עד גיל מאה? כיצד הם עושים זאת? האם בני המאה שונים משאר האוכלוסייה? האם כדאי לחיות חיים ארוכים?

            לפי התחזית הדמוגרפית העולם הולך ומזדקן ותוחלת החיים של הזקנים עולה בהתמדה. בשנת 2020 אחד מכל שישה אמריקנים יהיה מעל גיל 60, ושיעורם יהיה כשיעור בני 20 ומטה באוכלוסיית ארצות הברית. 74 מיליון בני דור ה "בייבי בום" ("Baby Boomers"), הדור הגדול ביותר בהיסטוריה, מתחיל להזדקן.

בשנת 2050 יהיה אחד מכל שלושה אנשים בעולם מעל גיל 60.  בערך 100,000 בני מאה התחילו את האלף השלישי, ועל פי התחזית בשנת 2050 יגיע מספרם בארצות הברית בלבד לכמיליון. הממצא המפתיע בנוגע אליהם הוא השונות שנמצאה ביניהם ולא הדמיון. מצבם הכלכלי נע מעוני קיצוני לעושר גדול. ניתן למצוא בהם אנשים ממוצא אתני שונה ויש בהם מבני כל הגזעים. כמחציתם נולדו מחוץ לארצות הברית. טווח השכלתם רחב ביותר, משתי כיתות לימוד ועד לתואר שלישי. גם מצבם הפיזי שונה במידה ניכרת. הממצא המפתיע היה מספרם של הבריאים ושל החיים באופן עצמאי בקהילה.  15 אחוזים מהם עדיין עצמאים בקהילה, כלומר כ-7500 בני 100 בכל רחבי ארצות הברית יכולים לגור בבתיהם, לבשל לעצמם, לדאוג לצורכיהם הבסיסיים ואפילו לעבוד. כ-35 אחוזים מהם מתגוררים עם בני משפחה, והשאר חיים במסגרות סיעודיות. כשלושה רבעים סבלו מדמנציה ברמה מסוימת, אך הנותרים - 25 אחוזים - לא סבלו כלל מהפרעות קוגניטיביות. המרואיין הזקן ביותר היה בן 112 ועדיין קרא עיתון בכל יום. בריאותם הפיזית והמנטלית של ארבעה מתוך חמישה גברים שהגיעו לגיל מאה הייתה מצוינת. לעומת זאת, מצב הבריאות המנטלי והפיזי של הנשים לא היה אחיד, ונע מתלות ומחוסר תקשורת לעצמאות ולחיוניות יוצאות דופן. השוני המִגדרי היה מפתיע. המסקנה שנחישות ואנרגיה להתגבר על מכשולים חשובות הרבה יותר לתוחלת חיים ארוכה מחיים נוחים וקלים ניפצה מיתוס אחד מני רבים ששררו בתחום זה.

בריאות של בני המאה היא בדרך כלל מצוינת, אך סמוך למוות ההידרדרות מהירה. חלק מהזקנים עברו ניתוחים והחלימו מהם בגיל זקן מאוד, במהירות יחסית. נראה אפוא שהמפתח לזיקנה מופלגת הוא הימנעות ממחלות, וככל שאתה זקן יותר אתה בריא יותר. גם אין הוכחה לכך שככל שאתה זקן יותר גוברים סיכוייך לחלות במחלת אלצהיימר. מחלת אלצהיימר וזיקנה הן שני תהליכים נפרדים.

ממצא זה מנוגד לתחזיות ולממצאים קודמים. למשל, במחקר שנערך בקנדה ב-1994 על בריאות וזיקנה נטען שדמנציה היא תהליך כמעט ודאי אצל כל אדם מעל גיל מאה. טענה זו תאמה את הממצאים על מחלת אלצהיימר המנבאים שאחוז חולי האלצהיימר מוכפל בכל חמש שנים בקרב בני האדם שגילם 65 עד 85. אך לאחר ניתוח ממצאים לגבי  5,000 דיירים במוסדות סיעודיים גילו חוקרים ממצאים סותרים. ההסבר לכך קשור כנראה לתופעה הנקראת "סלקציה דמוגרפית". נראה שקבוצה מסוימת של זקנים זוכה להגיע לגיל מופלג ולהימנע ממחלת אלצהיימר ומשאר מחלות דמנטיות, משום שכל הגברים שלקו בהפרעות קוגניטיביות קשות נפטרו בגיל צעיר יותר. נראה כי השפעת הדמנציה קטנה עד מאוד בקרב זקנים שנשארו לחיות במסגרת קהילותיהם. יתר על כן, הדמנציה בקרב בני המאה שחיו בקהילה, ושבמשפחתם יש היסטוריה של דמנציה, התחילה מאוחר מאוד יחסית - בשנות התשעים לחייהם. גם תפקודם היה טוב יותר, כי למרות הדמנציה הם שמרו על אישיותם ועל אפיוניהם הייחודיים, ולמרות המגבלות בתפקוד הקוגניטיבי נשמרה יכולתם לפיצוי בתחומים אחרים.

במדגם נוסף השוואתי של 36 בני מאה ומעלה נמצאו 11 ( 33 אחוזים) בלא דמנציה. זאת הוכחה נוספת שזיקנה מופלגת ומחלת אלצהיימר הם שתי תופעות נפרדות. בכינוס שנערך ב-1997, שהשתתפו בו חוקרים מרחבי העולם שחקרו  בני מאה ומעלה, ניתן חיזוק מפתיע לממצא שלפיו כשליש מהנחקרים שרדו ללא דמנציה. הרוב, כמו במדגם מניו אינגלנד, הגיע לגיל 90 ללא ירידה קוגניטיבית ניכרת. כך מתחזקת המסקנה שמוח זקן נורמלי הוא מוח ללא מחלה. השאלה היא מהי ה"מסננת" שדרכה אפשר לסנן פגעים ומחלות ולהגיע לגיל מופלג במצב טוב יחסית.

בניתוח הממצאים עלו נתונים אלה: לא נמצא תפריט אחיד לבני המאה והמזון שאכלו היה מגוון. לאישיות תפקיד חשוב בהישרדות, וכן גם ליכולת להתמודד עם קשיים ועם אבדנים. בני המאה, בעיקר נשים,  היו מחוסנים מפני נירוטיסיזם, כלומר מרגשות שליליים כמו כעס, חרדה, עוינות, לחץ חברתי, מודעות עצמית מוגברת, אימפולסיביות ופגיעות. מי שמאופיין בתכונות אלה תופס את הזיקנה כמשבר המעורר לחץ, חרדה וייאוש. דאגות וחרדות כשלעצמן אף הן עשויות להשפיע על הבריאות בזיקנה. אמנם לא ניתן לשנות מרכיבים בסיסים באישיות, אך  ניתן ללמוד להתגבר ולשלוט טוב יותר בחרדות ובדאגות ולהחליט החלטות המשנות את סדרי החיים במטרה להפחית את הלחצים. היכולת להתמודד עם לחצים או להתגבר במהירות על מצבים קשים בחיים הם מרכיבים חשובים של ההזדקנות המוצלחת וכאן בני המאה ניחנו ביכולת טובה להדוף לחצים. אנשים המאופיינים בנירוטיסיזם נוטים גם להתמכר לשתיית אלכוהול ולעישון סיגריות עקב קושי לדחות סיפוקים ולשלוט בדחפים.  בניגוד להם, בני המאה הם יציבים רגשית, גמישים, מסתגלים, ורק לעתים רחוקות מדוכאים.  ג'ורג' וליאנט (Valliant, 2000), פסיכיאטר מהרווארד, הראה שאנשים הלוקים בדיכאון חיים הרבה פחות מאנשים ללא דיכאון. הדיכאון מלווה חלק ניכר מהקשישים כתגובה לאבדנים ולקשיים, אך בני המאה מתמודדים היטב למרות לחצים ואכזבות. מקרב 74 נבדקים רק ארבעה הראו סימנים של דיכאון קשה וגם הם לא הראו סימנים קלאסיים של דיכאון, והצליחו לנהל את חייהם למרות התסמינים. ייתכן ששמירה על יציבות רגשית בגיל מופלג חשובה הרבה יותר לבריאות הפיזית והנפשית מכפי שחשבו עד היום. נראה כי בני המאה יכולים להתמודד עם מצבים חדשים ללא מתח מיותר בזכות תכונה כלשהי הטבועה בהם במשך שנים ומקלה את התמודדותם. 

גישתם של בני המאה לחיים מרשימה לא פחות מגילם. הם חדורי רוח לחימה והם נוקטים אמצעים יוצאי דופן לשמור על כוחם הפיזי ועל יכולת החשיבה שלהם. הם מסרבים לראות בגיל מגבלה המונעת מהם את הנאות החיים. אף שעל פי הנתונים לא נמצאה תזונה מסוימת האופיינית להם, נמצא שאיש מהם לא היה שמן במיוחד, שהם אכלו במתינות ותפריטם כלל מזון מתאים, וכל אלה מנעו מחלות לב, סוכרת ואולי גם גורמי סיכון לסרטן. כ-80 אחוזים מהם דיווחו שמשקלם לא השתנה במהלך שנות חייהם בבגרות. רובם לא צרכו משקאות אלכוהוליים ולא הפריזו בכך בעברם. אחדים מהם שעישנו בעבר נטשו את הסיגריות לפני זמן רב. רובם היו פעילים יום יום, הן פיזית והן מנטלית.

חלק נכבד מבני המאה שנחקרו השתמשו בחוש הומור דרך קבע. וליאנט ציין שחוש ההומור קשור להסתגלות פסיכולוגית מעולה והוא אחד ממנגנוני ההסתגלות החשובים לזיקנה (כפי שכבר נדון בפרק 2). השימוש בהומור מאפשר לדבריו גם הכרה במציאות קשה וגם הגנה מפני צער וכאב. ההומור גם תורם לחשיבה יצירתית ועוזר בפתרון בעיות, כמאמר הפתגם: "אם החיים נותנים לך לימונים, עשה מהם לימונדה". חוש הומור הוא ביטוי להתפתחות פסיכולוגית בוגרת והוא מאפשר להתגבר על בושה או על סיטואציות מביכות אחרות, וכל אלה מקלים את ההזדקנות הפיזית. חוש ההומור גם יוצר קרבה והערכה, משום שבני האדם נמשכים אל מי שמאופיין בחוש הומור ובגישה פוזיטיבית. ואכן נמצא שבני המאה אינם בודדים ואינם מבודדים ולרובם יחסי קִרבה עם אחרים. היטיב לבטא זאת אחד מהם: "כשאתה זקן, אתה זקוק לאנשים, לא דולרים". בני המאה מוקפים אפוא באנשים המעניקים להם תמיכה רגשית ופיזית.

במדגם האמור נמצא שכ-14 אחוזים מהנשים היו רווקות, אך למרות היעדר בן זוג ומשפחה הן היו מוקפות באנשים אוהבים בני כל הגילים. גם הפגועים קוגניטיבית מצליחים לשמור על יחסים אישיים, ויחסים אלה הם אמצעי הישרדות חשוב. קשר ידידותי חשוב לא פחות מוויטמינים או מאספירין.

בתקופת הזיקנה המופלגת נודעת חשיבות רבה גם לצד הרוחני שבחיים. אמונה או שמירה על מסורת דתית מאפשרות להתמודד עם אבדנים קשים, כמאמר התפילה: "ה' נתן, ה' לקח, יהא שם ה' מבורך". הרברט בנסון (אצל Perls & Hutter-Silver, 1999), מומחה לקשר שבין גוף ונפש מאוניברסיטת הרווארד, מצא שתפילות תכופות עשויות להוריד לחץ דם ולהפחית כאב בקרב חולי סרטן. אין ספק שלתפילה יש השפעה מדיטטיבית המסייעת להורדת לחץ, בדומה להשפעת צחוק או קרבה רגשית.

מרכיב חשוב נוסף בהישרדות של הזקנים ביותר הוא מנגנון ההסתגלות. נמצא כי בני המאה הם בעלי יכולת הסתגלות טובה ויכולת לשלוט על הנסיבות. שליטתם מתבטאת בפעילות גופנית מוגברת כדי להתגבר על חולשה של איברים, למשל. כשפעילותם מוגבלת, הם מפתחים יכולת לפצות על המגבלות ולחדד תפקודים קוגניטיביים כמו פתרון תשבצים. עוד נמצא כי בני המאה הם ראליים, יודעים לקבל עזרה וגם להציב גבולות. הם מסתגלים בקלות לסביבה חדשה, כמו מסגרת סיעודית, בלא להילחם ובלא לשקוע בדיכאון. הם בוחרים את הפתרון האפקטיבי ביותר בעבורם.

נראה כי בני המאה הגיעו לשלב התשיעי בהתפתחות, שבו כבר אין קונפליקטים וניגודים כי אם שלווה עמוקה. הם אינם עסוקים בעבר אלא ממשיכים לחיות את ההווה, ואף שהם מוכנים למוות, הם עדיין מעורבים בהווה. אריקסון  (Erikson, 1984) דן בשלב השמיני, אך מאחר שהוא לא חקר אנשים בגיל זיקנה מופלגת, נראה שיש מקום להציע שהם שרויים בשלב התשיעי והקרוב ביותר להשלמה של מעגל החיים.

9.7.1  חוזקן של נשים

הנתונים על בני המאה חוזרים ומראים שאחוז הנשים השורדות בזיקנה מופלגת גבוה הרבה יותר מאחוז הגברים. גם האדם ששנות חייו היו הרבות ביותר בהיסטוריה היה אישה, שחיה עד גיל 122 ונפטרה ב-1997. יחס הנשים והגברים באוכלוסייה של בני ה-65 הוא 3 : 2 (תוחלת חיים ארוכה אופיינית לנקבות בקרב בעלי החיים בכלל). שמונים וחמישה אחוזים מבני המאה במחקר היו נשים, ממצא התואם את הממצאים האחרים על בני המאה במדגם הכללי בעולם: מכל עשרה אנשים בני מאה, תשע הן נשים ואחד הוא גבר.

רק בבנגלדש, בפקיסטן ובהודו תוחלת החיים של הגברים גבוהה יותר מזו של הנשים, אך הדבר נובע מאפליה בתנאי החיים של הנשים ומפגיעה בהן, וכאמור בדרך כלל תוחלת החיים של נשים גבוהה יותר. ממצאים אלה מפתיעים לאור העובדה שלגברים יש יתרון פיזי וגם חברתי לעומת נשים, ונשים זקנות עניות יותר מגברים זקנים.

כיצד ניתן להסביר את ההבדל בתוחלת החיים של נשים לעומת זו של הגברים? תמותת עוברים זכרים גבוהה מזו של עוברי נקבות; ריאותיהם של תינוקות בנים מפותחות פחות מריאותיהן של בנות ולכן הם עלולים לפתח מחלות שונות על רקע זה ואף קשיים קוגניטיביים. כשהבנים גדלים הם נוטים מהתנהגותם לסיכון, לתאונות, לשתיית משקאות אלכוהוליים ולצריכת סמים, וכל אלה מגבירים את סיכוייהם ללקות במחלות לב או במחלות אחרות. גברים אף נוטים להתאבדות יותר מן הנשים וחייהם בדרך כלל מתאפיינים בתוקפנות, במתח ובלחצים יותר מנשים.

מצב בריאותן של נשים בנות 50 ו-60 טוב מזה של גברים בגיל זה. האסטרוגן המיוצר בגופן במהלך שנות הבשלות המינית מועיל לבריאות המערכת הקרדיו-וסקולרית בגופן ומגן מפני כולסטרול גבוה. האסטרוגן מונע התקפי לב בקרב נשים עד גיל 60, וסיכוייהן ללקות בהתקף לב גם בשנות השמונים והתשעים לחייהן נמוכים במידה רבה מאלה של גברים. יתר על כן, האסטרוגן הוא גם גורם אנטי-אוקסידנטי המגן על הגוף.

גברים בני שישים ושבעים חשופים לגורמי סיכון כמו מחלות לב, סרטן, אלצהיימר וסוכרת. בגילים אלה נראה שנשים בריאות הרבה יותר מגברים כמעט בכל המדדים. הן מתחילות לסבול מתחלואים שונים בשנות השמונים והתשעים לחייהן. המצב הפוך בקרב גברים: גברים שצלחו בשלום את גיל השמונים והתשעים כבר לא ילקו בסרטן או במחלות לב. כך גם בזיקנה המאוחרת: הגברים הם בעלי היתרון. אמנם מספרם קטן יחסית, אך הם בריאים יותר מן הנשים.

לאישה נודע תפקיד חשוב בהארכת חייו של הגבר. גברים שהגיעו לגיל מופלג היו כולם נשואים תקופה מסוימת בחייהם ורבים מהם היו נשואים שנים ארוכות, בעוד שבקרב הנשים היו שחיו לבד. אבדן בת הזוג נחשב לאירוע הפוגע קשות בהמשך חייו של הגבר, אך אישה בריאה יכולה לטפל בגבר חולה במשך תקופה מסוימת. נשים גם מיטיבות להסתגל לאלמנוּת לעומת גברים.

היסטוריה משפחתית אף היא מלמדת על תוחלת החיים הצפויה. לרבים מבני המאה היו קרובי משפחה שהאריכו ימים עד גיל הקרוב לשלהם, או נמצא שתוחלת החיים של הוריהם הייתה ארוכה מהרגיל.

 

9.7.2          מה למדו החוקרים מבני המאה?

 

v      הגיל אינו מגבלה: בני המאה אינם מתייחסים לגילם כאל מגבלה. עמדתו   של  אדם כלפי זיקנתו הוא המפתח ליכולתו להמשיך ולהתפתח. זקנים יכולים לנצל את ההזדמנויות ואת האפשרויות שנקרות להם בזיקנתם המאוחרת, שלא היו קיימות בעבורם קודם לכן.

v     גנטיקה: רוב האנשים הם בעלי גנים המאפשרים להם להגיע עד מעל לגיל 85. יש להשתמש ביתרון של הגנים ולא לבזבזם לריק. שמירה על הבריאות עשויה לשפר את הסיכוי להאריך ימים ולהקטין לפחות חלק מההבדלים בין אדם צעיר יותר ובין זקן בן מאה.

v     פעילות גופנית: פעילות גופנית הכרחית לשמירה על הכוח ועל השרירים.    הגדלת רקמת השריר מנצלת שומן ביעילות רבה יותר, מפחיתה את הסיכון ללקות במחלות לב ומגבירה את תחושת הרווחה הנפשית.

v     אתגרים חדשים: גלה אתגרים חדשים. ראש פעיל ופעילויות שונות מתרגלות את המוח. על האדם לנצל הזדמנויות חדשות שלא נקרו בדרכו בגיל צעיר יותר: קריירה שנייה, פעילות התנדבותית, כתיבה, טיולים, נגינה וכד'.

v     תזונה: תפריט הכולל פירות וירקות במידה רבה אך מעט בשר, מעט שומנים ומעט דברי מתיקה. יש להקפיד על אכילה מתונה ולצרוך בכל יום ויטמין  E וסלניום.

v     הימנעות ממתח: בני המאה הם בעלי יכולת פסיכולוגית להתגונן מפני מתח. הומור, מדיטציה, טאי צ'י, פעילות גופנית ואופטימיזם הם כמה דרכים חשובות המסייעות לשליטה בחיים.

 

 

 

בחיי בחיי

עכשיו אני שומע יום יום את מעגלי חיי הנסגרים,

אני שומע את נקישות האבזמים הנסגרים, נקישות

כמו נשיקות של פיוס ואהבה. ואלה עושים קצב

לחיי האחרונים. דברים שאבדו אז שוב מוצאים

את מקומם, כמו כדורי בילירד, כל אחד למקומו.

חוזים ונבואות מתקיימים, נבואות אמת ונבואות שקר,

אני מוצא שוב את המכסים לכלים שנשארו פתוחים,

אני מוצא חלקים תואמים כמו בחוזים בימי קדם

 

Copyright ן¿½ 2008 Tzmatim, All rights reserved.