האם צדק קהלת? האם מה שהיה הוא מה שיהיה?

על הקשר בין מיומנויות עבודה לבין הסתגלות  טובה לזיקנה

ד"ר עירית רגב

התיאוריות הפסיכולוגיות ההתפתחותיות שהידועה בהן היא זו של אריקסון מתייחסות למשימות ההתפתחותיות בפניהן ניצב האדם בשלבי חייו השונים. השלמת המשימות ההתפתחותיות היא מפתח להתפתחות אישית גדילה ומעבר משלב חיים אחד לשני. אך לא רק עצם ביצוע המשימה ההתפתחותי חשוב, יש להתבונן גם על סוג המשימות המשתנה עם העלייה בגיל. בלטס טען כי ככל שמתקדמים לכיוון הבגרות המאוחר והזיקנה המשימות הופכות להיות מובנות פחות ואפילו עמומות.

מה ההבדל בין משימות שלבי החיים המובנות והמוגדרות בשלבי החיים המוקדמים  לאילו שאינן מוגדרות בבגרות המאוחרת?

ההבדל נעוץ בכך שבזיקנה יש מגוון פתרונות אפשריים כמעט לכל מצב.  קשה לנבא את התוצאות ורמת אי-הוודאות הולכת וגדלה.  ההבדל בין משימה התפתחותית מובנית לכזו שאינה מוגדרת הוא כמו ההבדל בין פאזל לדילמה. בפאזל אנו מכירים ויודעים היטב את כללי המשחק וברור לנו כיצד אמור להיראות הפתרון. בדילמה יש סימני שאלה רבים. הכללים אינם חד-משמעיים וכל פתרון הוא אפשרי ונכון.

בשלבי החיים המוקדמים, בילדות, בהתבגרות  ובבגרות הצעירה המשימות התפתחותיות ברורות ומובנות. ההגדרות של מה שמצופה מהאדם במסגרת בית הספר, הצבא , העבודה והמשפחה הן די ברורות. יש כללים של התנהגות מצופה וכל אחד יודע פחות או יותר למה מצפים ממנו ומה הוא יכול לצפות מאחרים בסביבתו.   בשלב הזקנה, התפקידים והציפיות החברתיות אינם תמיד ברורים ומוגדרים וכן גם המשימות התפתחותיות. אין לנו פאזל שבו חלקים ברורים ופתרון אחד כי אם  בעיות דיאלקטיות בהן הפתרונות יחסיים, משתנים ואינם חד-משמעיים.

אם ההנחה הזו נכונה הרי חיי האדם  בבגרות המאוחרת מורכבים מדילמות שפתרונן מעמיד אתגרים חדשים בפני האדם. משמעות הדבר היא שהזדקנות מוצלחת או פרישה מוצלחת מבוססות על יכולות הסתגלות שונות מאלו שסייעו לנו בגילאים צעירים יותר. המשימות בגיל המבוגר מחייבות דרכים שונות ולעיתים חדשות ויצירתיות של פתרון בעיות. פסיכולוגיים קוגניטיביים טוענים כי סגנון החשיבה והידע של מבוגרים  משתנה , במקום פתרון בעיות  ושימוש בידע וחשיבה אקדמית, צריך האדם המבוגר למצוא פתרונות יצירתיים, להשתמש בחשיבה מגוונת, להשתמש בידע, ניסיון אישי  וערכים אישיים  כמנחים ומכוונים מול מצבים חדשים ובעיות יומיום.  נראה כי  המושג חוכמה  המוזכר אצל חוקרים בתחום הזיקנה מתייחס לאותה מיומנות רבת-פנים המאפשרת לקשישים להסתגל לדילמות החיים בדרך שונה ולא פחות יעילה משל הצעירים.

איך זה קורה? כיצד מתפתחת יכולת מציאת הפתרונות ההסתגלותית בזיקנה?

חוקרים אחדים הניחו כי החוכמה בזיקנה קשורה לאוסף התבניות החשיבתיות שאספנו במהלך חיינו המאפשר מציאת פתרונות הולמים למצבים  שונים וחדשים בחיים.  תבניות אלו הן חלק ממאגר המיומנויות והחוויות שנרכשו במהלך החיים הבוגרים וכן במהלך ההתנסות התעסוקתית.  בלטס (1993) הניח כי יכולת ההסתגלות הזו נבנית במהלך החיים כאבני קוביה המונחות אחת על גבי השנייה. החוויות והמיומנויות שנרכשו במהלך הקריירה הן חלק מאבני היסוד של החוכמה ההסתגלותית  הזו.  האם אכן  הניסיון התעסוקתי הכולל בתוכו מומחיות בעבודה ורפרטואר תפקידים ומשימות יכול להסביר  את   יכולתם של קשישים מסוימים להסתגל טוב יותר או פחות  לאתגרי הזיקנה?

חוקרים אשר בדקו זאת טוענים כי אכן ניסיון תעסוקתי שיש בו מומחיות  המתבטאת בסגנונות חשיבה מסוימים יכולים להסביר הסתגלות מוצלחת בזיקנה (Featherman, Smith & Peterson, 1993).

שתי צורות חשיבה מרכזיות מאפיינות עובדים שהם מומחים בתחומם:

1.      פתרון בעיות הגיוני ותגובה קצרת-טווח.  עובדים הפועלים במתכונת זו יחפשו דרך מהירה להחזרת המצב לקדמותו כאשר מתעוררת בעיה.  אנשים אלו מתמקדים בבעיה עצמה ולא בגורמיה או במטרות הרצויות  בראייה אירגונית רחבה.  ניתן לתאר זאת כאילו מונח לפניהם פאזל שבו אחד החלקים פגום או חסר והם יחפשו דרך להשלמת החלק החסר.  לדוגמא: מהנדסים בתחילת דרכם, טכנאים,  עובדי שירות, יחפשו פתרון מיידי למכשיר המקולקל, למתן השירות המיידי מבלי לנסות ולאתר  את שורשי הבעיה.

2.      תכנון מתוך מחשבה רחבה, רבת-פנים וארוכת-טווח. עובדים הפועלים במתכונת זו יעריכו מספר דרכי פעולה אפשריות, יתבוננו בראיה ארוכת טווח על השלכות אפשריות של פתרונות שונים וישקלו את  ההשלכות של פתרונות אלו. על פי גישה זו הבעיות אינן נראות כמו פאזל אלא כמו דילמות המעוררות קונפליקטים. יש מספר פתרונות אלטרנטיביים לבעיה ואין רק פתרון אחד אולטימטיבי. הפתרונות מותנים ומשתנים  והאדם יכול  לבחור בדרך אחת בזמן מסוים תוך הבנה של ארעיות הדרך  והיחסיות שלה. כלומר:  אין שחור ולבן, אין נכון ולא נכון ואין צודק ולא-צודק, הדברים הם יחסיים, משתנים וזורמים.

החוקרים טוענים כי הדרך השנייה- זו  של תכנון במחשבה יעילה  יותר במצבים של משימות לא-מובנות בעוד הדרך הראשונה יעילה יותר כאשר לפנינו משימות ברורות, מוגדרות ומובנות. 

איזה סוגים של התנסות תעסוקתית תורמים לפיתוח יכולות חשיבתיות כאלו ומיומנויות של פתרון בעיות?

במחקר של בלטס  על מהנדסים  התגלה כי בתחילת הקריירה התעסוקתית כמעט כל המשימות דורשות מיומנויות מן הסוג הראשון  דהיינו:  פתרון בעיות הגיוני בגישה קצרת-טווח. לעומת זאת  בשלבים מאוחרים יותר של הקריירה התעסוקתית  כאשר ניצבים בפני משימות ניהוליות, תכנוניות  ויזמיות נדרשו המהנדסים במחקר דווקא למיומנות השנייה:  תכנון מתוך חשיבה רחבה.מה הקשר שבין פיתוח מיומנויות בעבודה לבין יכולת ההסתגלות הנדרשת להזדקנות מוצלחת לאחר הפרישה? ההנחה היתה כי עובדים שפיתחו מיומנויות משני הסוגים  והראו הסתגלות טובה למשימות הקריירה שלהם , יפתחו גם הסתגלות טובה למשימות הזיקנה.

האם מומחים במקצועם אכן יזדקנו בצורה מוצלחת יותר?

ההנחה היתה כי אנשים שהתפתחו כמומחים יהיו בעלי משאבים רבים יותר להסתגלות למשימות הזיקנה אחרי הפרישה מהעבודה. עובדים שפיתחו מיומנויות מגוונות במהלך הקריירה שלהם, יהיו בעלי משאבים טובים יותר   להתמודדות עם משימות הזיקנה, כדי לבדוק זאת נבחנו שלושה מרכיבים המאפיינים מומחיות בקריירה:

מקצוענות –  תהליך של השגת ידע בסיסי ומתמשך המאפשר לעובד לשלוט במשימות ובבעיות העבודה.

אופטימיזציה – תהליך של צבירת המומחיות ומתן עדיפות וקדימות למימדים שונים בתהליך העבודה.

פיצוי – הדרך שבה העובד שומר ומתאם התמחויות שונות. דהיינו: פיתוח התמחויות חדשות, חידוש והרחבת כלים מקצועיים יחד עם שמירה על המומחיות הקודמת.

עובד    שיש לו משלושת המרכיבים האלו  יוכל גם להתמודד בהצלחה עם  שינויים בעולם הידע התעסוקתי ובעולם העבודה. יוכל להתמודד עם אובדן ידע  וירידה במיומנויות  לאורך שנות הקריירה.  

המודל הזה נשען על התיאוריה של Baltes     (1993), שהציע כי הזדקנות מוצלחת נשענת על שילוב יעיל של מנגנון הבחירה האופטימלית עם מנגנון של פיצוי. כלומר: כאשר האדם המזדקן ניצב מול שינויים או מגבלות תפקדויות פיזיות, מנטליות או מגבלות ניהול עצמי, הדרך היעילה להתמודדות היא באמצעות אופטימיזציה  ופיצוי.

האם זו ערובה שמומחים בתחום הקריירה התעסוקתית יזדקנו בהצלחה? ההנחה היא כי המיומנויות אותם רכשו אלו שהלכו בדרך התכנון במחשבה יסייעו להם להזדקנות מוצלחת יותר. הבסיס  להנחה זו הוא שמומחים אלו הם בעלי יכולת סתגלנית ויצירתית. אם החיים לאחר הפרישה אכן כוללים משימות התפתחותיות בלתי-מובנות, הרי שמומחים אלו מצויידים טוב יותר להזדקנות מוצלחת.

בזיקנה, שבה אתגרים ומצבים עמומים, בלתי מוגדרים לעיתים ומשתנים,  נראה איפוא כי יש יתרון לאלו אשר רכשו מיומנות של חשיבה  כזו. יחד עם זאת נראה כי הזדקנות מוצלחת תהיה אופטימלית אצל אותם קשישים היכולים להשתמש בשתי הדרכים בהתאם לסוג המשימות או הבעיות הניצבות בפניהן.  בעצם, מדובר על ארגז כלים מגוון העומד לרשות האדם  בזיקנה. אלו שארגז הכלים שלהם כולל בתוכו רפרטואר עשיר של דרכי פעולה, חשיבה ופתרון בעיות ואשר ידעו  מתי  לשלוף את  הכלי המתאים אל מול הבעיה  המוצגת,  יתמודדו טוב יותר וביעילות רבה יותר עם אתגרי הזיקנה.

Featherman D.L., Smith J. & Peterson J.G (1993). Successful aging in a post-retired society. In: P. B. Baltes & M.M. Baltes (Ed.) Successful aging, Perspective from the behavioral sciences (pp. 50-93). Cambridge. University Press.

Baltes, P.B. & Baltes, M. M. (1993). Psychological perspectives on successful aging: The model of selective optimization with compensation.

In: P. B. Baltes & M.M. Baltes (Ed.) Successful aging, Perspective from the behavioral sciences (pp.1-34). Cambridge. University Press