מהיא מחילה?
מתי והאם אפשר לסלוח?
ביום עיון שנערך לאחרונה במשכנות שאננים דנו כמה פילוסופים ואנשי דת במונח מחילה
להלן הסכום של עיקרי דבריהם
הפרדוקס של המחילה - פרופ' דני סטטמן- החוג לפילוסופיה- אוניברסיטת חיפה
מושג המחילה רלבנטי רק כשאין צידוק ואין הסבר לפגיעה ולכן עולה השאלה למה שזה יהיה מוסרי למחול?
מחילה היא תגובה לפגיעה סובייקטיבית שבה ההרגשה היא שהאחר מזלזל בי, מפיל אותי, פוגע בכבוד העצמי שלי. חלק מהפגיעות הן לא רציונאליות.
המחילה היא למעשה ריסון של רגשות טבעיים חזקים של כעס, נקמה. זאת סובלנות כלפי מישהוא שאנחנו יודעים שהוא לא בסדר.
הבעיה היא שבמחילה יש ויתור על הכבוד העצמי.
לאור הניתוח הזה לא ניתן לראות במחילה ערך חיובי
הפתרון:
מחילה יכולה להתקיים כשיש חרטה אמיתית.!!!
הפלוסופיה הנוצרית למשל, טוענת שלמחול זה לתת כבוד לאדם שהוא יכול להשתנות. סירוב למחול זאת הכחשה של האנושיות של הפוגע.
הבעיה היא שבגישה זאת אם אנחנו סולחים אנחנו מבטלים את האנושיות של האדם שנפגע.
במחילה לא סוגרים את העבר ופותחים דף חדש. מכסים אותו.
כשאני דורש התנצלות יש בהתנצלות מעין טכס השפלה כלפי הפוגע. זה מאפשר ליצור איזון בין הפוגע לנפגע.
המחילה בעצם מאפשרת חיים ביחד ולכן היא בסופו של דבר משקפת אופי ראוי
ד"ר נחמה ורבין- החוג לפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב
מחילה היא יכולת להתגבר על תחושת ההשפלה והעוינות. המחאה הרגשית שעולה בעקבות סליחה היא לא ריסון הטינה אלא התגברות עליה. האדם אינו חש יותר טינה.
לא כל קורבן חש פגיעה. על פי סוקרטס האושר מכונן על ידי מוסריות, שלמות פנימית, לכן לא נחוש קורבנים. התוקף מחולל את נפשו המוסרית ולכן הוא לא מאושר. הזולת לא יכול לפגוע באושר.
על פי הרמב'ם- החכם, משכיל שיודע את האל חסין בפני פגיעות אדם. לא חש קורבן
על פי מורה נבוכים הרמב'ם אומר על איוב שאם היה חכם לא היה סובל ממצבו.
לפי תפישות אלה לא צריך לתקן את העולם אלא את עצמנו.
אדם בעל ערך עצמי נמוך שהוא קורבן גם לא יחוש פגיעה כי הוא לא חושב שמגיע לו ושהוא קיבל את מה שמגיע לו. גם קורבנות בעלי ערך עצמי מאוד גבוה לא יחושו פגיעה.
אדם ממוצע מקבל את המסר באופן חלקי. יכולים לנהל דיאלוג עם המסר המשפיל שיכול להיות גם שלילי אך גם חיובי. לראות חלקים אחרים של עצמנו. יש לנו משאבים רבים ולכן איננו בני ערובה בפני הפוגעים ולכן סליחה אפשרית כי איננו מגדירים את עצמנו כקורבנות ולכן משוחררים מהתוקף. אנו יכולים בעצמנו להתגבר על העוינות ולסלוח. לכן סליחה היא תמיד ראויה.
הרבה פלוסופים טוענים שהסליחה היא לא רק התגברות על עוינות אלא גם היכולת לגייס עמדת התייחסות חיובית יותר לפוגע.
ניתן לסלוח אך להרגיש שינאה מוסרית. יתכן שנגמר חשבון אישי אך נשארת שנאה מוסרית. סליחה לא מחייבת פיוס(אישה מוכה לא חייבת לחזור לבעלה)
מתוך הספר The how of Happiness (Lybomirsky, 2008) –
ליבומירסקי היא אחת החוקרות המובילות בתחום הפסיכולוגיה החיובית והספר מבוסס כולו על ממצאי מחקרים אקדמיים שלה ושל חוקרים אחרים בתחום
האסטרטגיה השביעית מתוך 12 האסטרטגיות לקדום האושר היא
היכולת לסלוח !!!
הכוונה היא להתגבר על רגשות ומחשבות קשות, להתגבר על הרצון להימנע או לנקום ניתן באמצעות סליחה.
סליחה אין פירושה השלמה וחידוש יחסים. אין זה מפחית מההכרה בפגיעה . זה לא excusing כלומר נתינת הצדקה למעשה. זה גם לא לשכוח ולסלוח.
הביטוי לזה הוא שיפט (shift) בחשיבה שבו פוחת הרצון לפגוע באחר מחשבות כמו: הוא ישלם, אני רוצה שהוא יפגע ויהיה אומלל, אני חיה כאילו שהוא לא קיים
אני מתרחקת כמה שאפשר ממנו
בודהה אמר
"להחזיק כעס זה כמו לאחוז בפחם חם אותו אתה רוצה לזרוק על האחר, אתה הוא זה שניכווה"
חוסר היכולת לסלוח מתקשר לעיסוק יתר במחשבות שליליות בעוד שבסליחה אתה יכול להמשיך הלאה.
הצעה לתירגול:
1.להתחיל בלהיזכר במקרה שבו מי שהוא סלח לך על משהוא ואיך הרגשת
2. לסלוח לעצמך -. לכתוב מכתב התנצלות, בו אתה מודה ומקבל. מתאר מה עשית ומה היו ההשלכות של זה על מי שהוא אחר. התנצל על כך. כתוב אני מצטער. יתכן שתרצה להציע לשקם את היחסים
3. דמיין סליחה - דמיין את האדם והנסיבות שהובילו אותו לפגוע בך. דמיין איך אתה סולח לאדם. מה אתה מרגיש, חושב, אומר, איך הגוף ירגיש, הבעות פנים
לכתוב יומן או מכתב שבו מתרגלים ויתור על כעס ודחייה כלפי מי שהוא שפגע בך. במכתב לתאר בפרטים את הפגיעה וההשלכות שהיו לה עליך. לבסוף לכתוב שאתה סולח לו. לעיתים קשה לסלוח וזה יכול לקחת זמן.
4. אם אתה מכיר מי שהוא שסלח לשמוע ממנו איך הוא עשה את זה ואיך הוא הרגיש
5. תירגול אמפטיה- כלפי אותו אדם. לכתוב מכתב שבו הוא מסביר לך מה קרה ומתנצל. התנצלות מעוררת אמפטיה.
6. חשוב פחות על המקרה
7. צור קשר עם אותו אדם
8. להזכיר לעצמך שהחלטת לסלוח- מנדלה שיצא מהכלא ואמר "אם לא אסלח אמשיך להיות בכלא".
סיכמה וערכה ד"ר ליאורה בר-טור