על שפת הנהר שפסק לזרום - התמודדות עם אובדן חברה

ליאורה בר-טור- דורות, 2020

          חברות קרובה ארוכת שנים היא משאב חשוב בחיינו ותרומה משמעותית לרווחה הנפשית. עם חברה טובה אפשר לדבר שעות, לחלוק מחשבות, רגשות ואף סודות. חברות טובה משוחררת מקונפליקטים ומשקעים משפחתיים או זוגיים.

           ד"ר עירית רגב חברתי וחברה קרובה של ניצה, שיחד עם ניצה הקמנו את "מכון צמתים", שותפה גם היא להמשכיות הקשר הרגשי העמוק עם ניצה. אנו מרבות לשוחח עליה ולעסוק בהנצחתה. יחד הקמנו קבוצת חברות של ניצה. מעין "קבוצה טיפולית של חברות אבלות" ששוקדות על המשכיות הקשר עם ניצה והנצחתה . אפשר לראות בקבוצה ובעיסוקים בניצה גם חיפוש אחר משמעות לאובדן ולהמשך החיים שלנו בלעדיה ואיתה.

          בתוך תהליך האבל האישי על אובדנה של ניצה אייל, חיפשתי ספרות מקצועית העוסקת באבל על מות חבר. מעט מאוד נכתב על כך. וזה מפתיע, לאור הספרות הרחבה בתחום האבל ולאור העובדה שכל כך הרבה צעירים ומבוגרים איבדו במהלך החיים חבר קרוב ממחלה, מלחמה, תאונה, התאבדות. אך, אולי זה לא מפתיע לאור העובדה שאבל על מות חבר/ה אינו זוכה להכרה.

געגוע

"גיליתי את הגע שבגעגוע

ואיתו אני מתגעגעת פעמיים

בכפולה ואולי בחזקה של שתיים

יש מגנט ברצון לגעת

להתקרב עוד ועוד

כמו תאומי נפש שהופרדו בלידה

וממשיכים להתגעגע ולגעגע

עד מותם

ממוגנטים באהבתם"

- ניצה אייל (2017)

איבדתי את חברתי הטובה ניצה לפני כשנה. איבדתי את מי שהייתה עבורי כמו אם ואחות.  רק כמו , אך לא אמא ביולוגית, גם לא אחות ביולוגית . ספרות  מקצועית ענפה עוסקת באובדן אם. יש גם ספרות מקצועית שהתפתחה בשנים האחרונות על אבל של אחאים.  אבל איך מתייחסים לאובדן של חברה שהייתה כמו אמא ואחות, בנוסף להיותה  "החברה הגאונה שלי" ! ? הגעגוע ממשיך לגעגע..

 ניצה  כתבה את אחד הספרים החשובים ביותר שנכתבו בעברית על התפתחות בגיל המבוגר- "החיים כנהר" . באחרית ימיה התעמקה וחקרה את המונח "אנרגיה נפשית". היא כתבה על החיים הזורמים, על אנרגיות כשאיום גדול של חידלון ואיבוד כל האנרגיות  מרחף מעל חייה במשך שנים רבות. מגבלות המחלה אילצו אותה להטות את זרם נהר החיים פנימה, והיא הפליאה ביישום האנרגיה הנפשית והמנטלית העצומה לכתיבה , להתבוננות על החיים ובנתינה ענקית ודאגה לאוהביה, להדרכה מקצועית, לטיפול, לליווי מקצועי , לתכנון תוכניות והעברת ידע חשוב באמצעות כתיבה פורה ומשמעותית.

 ניצה עסקה בחיים . את איום סופם הקרב הרחיקה ממנה ככל האפשר. יתכן שזאת הסיבה שהיא לא כתבה על סוף החיים. על מוות - הגנה על אוהביה? על עצמה?

ניצה לא השאירה הנחיות  איך מתמודדים עם הפרידה ממנה. איך ממשיכים בלעדיה. איך מתמודדים עם נהר שהתייבש ואיננו עוד..

התמודדות עם אבל

רובין, מלקינסון וויצטום ( 2016 ) הדגישו בספרם החשוב והמעמיק "הפנים הרבות של האובדן והשכול", ששכול מנקודת ראות פסיכולוגית איננו רק האופן שבו אנו חיים ומתפקדים אחרי האובדן, אלא במידה רבה גם האופן שבו אנו מארגנים מחדש את מערכות היחסים שלנו עם האנשים המשמעותיים לרווחתנו הנפשית. במציאות של שכול קיים צורך למצוא איזון בין האין - החסר במגע ובקשר אינטימי ישיר ופיזי, לבין היש - המשך הקיום של האנשים החסרים לנו בתוכנו והדיאלוג הפנימי המתמשך איתם, באמצעות מחשבות, רגשות וזיכרונות. במהלך השנים אלו יכולים להשתנות, להתפתח ולקבל משמעויות חדשות, למקם את האובדן מחדש בעולם הפנימי ובחיים, וליצור אמונה מחודשת וגישה פילוסופית שתהיה בהן משמעות לאובדן. את אובדנה של ניצה אני מנסה למקם בתוכי כבר זמן רב.

אבל מטרים

האבל, או ליתר דיוק החרדה מאובדן חברתי הטובה, החל לפני זמן רב. הוא מכונה בספרות המקצועית "אבל מטרים (Anticipatory grief) (Lindemann, 1944; Aldrich, 1963)  "  ומאפיין את החוויה של בני משפחה, חברים ומטפלים המלווים אדם קרוב חולה הנוטה למות.  היו לי ימים ולילות טרופים של דאגה מחשש שניצה תמות. הרבה לפני שזה קרה. בשנים האחרונות , בעיקר לפני ובמהלך כל נסיעה לחו"ל , חששתי שמא סופה יגיע ולא אספיק להיפרד ממנה וללוות אותה בדרכה האחרונה. ניצה, שהייתה מודעת לחרדות וללחץ שלי, ניסתה פעמים רבות להרגיע אותי, שהיא בסדר, שנפגש בקרוב, שהיא מרגישה יותר טוב. בדרכה המופלאה תמכה בי וניסתה בדרכה לנטוע בי אופטימיות ואנרגיות חיוביות. האנרגיה החיובית שלה הייתה אולי המנוע להמשך החיים בצל המחלה הנוראית. על משמעותה של אנרגיה היא  אף כתבה בספרה האחרון שיראה אור בקרוב, תוך חיפוש אחר המקור לאנרגיה חיובית אותה הצליחה להעביר לכל כך הרבה אנשים. אני מנסה לחפש את אותה אנרגיה בשמירה על קשר עם ניצה.

קשרים מתמשכים

כמו בכל תהליך של אבל על אדם קרוב ומשמעותי היחסים שלי עם ניצה ממשיכים אם כן לפעום. אלה מוכרים כ "קשרים מתמשכים" (Klass & Silverman,1996)    עם האדם שאיננו.

בשנה שחלפה מאז פטירתה ממשיכה ניצה ללוות אותי במחשבות, בזיכרונות, ברגעים של עצב גדול וגעגוע, בקריאה של ספר או מאמר מעניין, בכתיבה. אני מתחברת לראובן אייל,  בן זוגה האוהב של ניצה, ששוקד במסירות על ארגון כתביה והוצאתם לאור. הוא החולייה המקשרת וגם חבר קרוב בזכות עצמו. ד"ר עירית רגב חברתי וחברה קרובה של ניצה, שיחד עם ניצה הקמנו את "מכון צמתים", שותפה גם היא להמשכיות הקשר הרגשי העמוק עם ניצה. אנו מרבות לשוחח עליה ולעסוק בהנצחתה. יחד הקמנו קבוצת חברות של ניצה. מעין "קבוצה טיפולית של חברות אבלות" ששוקדות על המשכיות הקשר עם ניצה והנצחתה . אפשר לראות בקבוצה ובעיסוקים בניצה גם חיפוש אחר משמעות לאובדן ולהמשך החיים שלנו בלעדיה ואיתה.

אובדן חברה - אבל ללא הכרה

חברות קרובה היא משאב חשוב בחיי האדם. היא תורמת בצעירותנו ולאורך ההתפתחות שלנו לגיבוש הזהות והדימוי העצמי שלנו   (Antony et al., 2015)ובמהלך החיים מהווה גורם משמעותי בסיפוק וברווחה הנפשית שלנו ( Ferr et al., 2018; Van de horst, et al., 2012). עבורי, ניצה הייתה במשך שנים רבות לא רק מקור לרווחה רגשית, אלא גם מקור משמעותי לגיבוש הזהות המקצועית שלי, לצמיחה והתפתחות מקצועית . בתוך תהליך האבל האישי על אובדנה, חיפשתי ספרות מקצועית העוסקת באבל על מות חבר. מעט מאוד נכתב על כך. וזה מפתיע, לאור הספרות הרחבה בתחום האבל ולאור העובדה שכל כך הרבה צעירים ומבוגרים איבדו במהלך החיים חבר קרוב ממחלה, מלחמה, תאונה, התאבדות. אך, אולי זה לא מפתיע לאור העובדה שאבל על מות חבר/ה אינו זוכה להכרה . אבל שאינו זוכה להכרה grief "  disenfranchised". אבל ללא הכרה  הוא מונח שהוצע לראשונה על ידי דוקה ((Doka, 1989)  בו הוא מתייחס לאבל שבדרך כלל אינו זוכה ללגיטימציה לבטא אותו באופן גלוי, בעיקר בגלל היבטים חברתיים ותרבותיים שונים.  בהרצאה בכנס האחרון בנושא אובדן ושכול שהתקיים באילת  (Doka, 2019)  ,ציין דוקה שדפוס זה יכול להופיע, למשל, באבל אובדן עובר בהפלה או באבל על אדם שנפטר שלמתאבל היה קשר רגשי אסור עימו.

דוקה לא התייחס לאבל של חבר קרוב בהנחה שיש לו הכרה חברתית, אך ניראה שההכרה בדבר ההשלכות שלו על הבריאות הנפשית של חבר אבל אינם מוכרים מספיק ונחקרים מעט. מדובר ביחסים שאינם יחסים אינטימיים כמו אבל של חברות וחברים שהם בנות או בני זוג.  במחקר שבחן התמודדות של מתבגרים וצעירים עם מות חברם הקרוב נמצא שהם נתבו את הרגשות הכואבים להמשכיות הקשר הרגשי עם המת ולגם לצמיחה פוסט טראומטית.

מחקרים בנושא אובדן חבר

מהמקום של אבל וגעגועים לחברתי היקרה ניצה , חיפשתי בספרות המקצועית מאמרים על אובדן חבר קרוב וזה מה שהעליתי:

במחקר אורך של 14 שנה שנערך באוסטרליה  ((Liu  et al., 2019 נמצא שלאובדן של חבר קרוב השלכות על הרווחה הפיזית והנפשית שעשויות להימשך עד ארבע שנים. האבלים גם דיווחו על ירידה בשביעות הרצון שלהם מבריאותם. נשים אבלות דיווחו על ירידה בחיוניות, סבלו ירידה משמעותית יותר בבריאות הנפשית ובתפקוד החברתי מאשר גברים אבלים. התרומה המשמעותית של חברות בין נשים מבוגרות ידועה ואף נמצאה במחקר  Suie et al., 2000)). המחברים מציינים את החשיבות של הכרה באבל על חבר קרוב ובצורך לאפשר תמיכה וליווי רגשי לחברים אבלים. מחקרים על התמודדות עם אובדניים בזיקנה המאוחרת מצביעים על עלייה בסימפטומים דיכאוניים כשהאובדן היה של ילד, בן זוג או חברה קרובה (.de Vries, B., et al, 2002)

מחקר אורך נוסף שנערך בשוויץ על תגובות אבל של האוכלוסייה הזקנה במהלך 10 שנים לפטירת חבר קרוב Lalive d’epinay, et al.,  2009)) מצאו החוקרים אף הם ירידה ברווחה נפשית ואף בתפקוד של אלה שאיבדו בן זוג או חבר קרוב, אך לא באובדן אח. ממצא מעניין זה מחזק את החשיבות של חבר קרוב. מי שאנו בוחרים במהלך חיינו להיות חבר שלנו ולכן הקשר אתו משמעותי וחשוב אולי יותר מקשר עם אח או אחות ביולוגים שלעיתים מלווה בקונפליקטים וריחוק.

מילות סכום

חברות קרובה ארוכת שנים היא משאב חשוב בחיינו ותרומה משמעותית לרווחה הנפשית. עם חברה טובה אפשר לדבר שעות, לחלוק מחשבות, רגשות ואף סודות. חברות טובה משוחררת מקונפליקטים ומשקעים משפחתיים או זוגיים. מותה של ניצה הוא כאב גדול הפוגע במרקם האישי ובעיקר בגיל מבוגר. בשלב זה במעגל החיים אנו משוחררים מעט יותר  מחובות ועסוקים ולכן יש לנו יותר פנאי פיסי ורגשי, פנאי שנחסם כשגידלנו ילדים ודהרנו במרוץ החיים, להתפנות ולהשקיע בחברים. בהיותנו בבגרותנו המאוחרת חכמים יותר ומנוסים אנו גם בוחרים את חברינו ביתר קפידה.  כפי שהציע  בלטס (Baltes & Baltes, 1990)  ,  במודל ההזדקנות המוצלחת אנו עושים בחירה-מצוי- פצוי . אנו בוחרים עם מי מחברינו להמשיך את הקשר, משתדלים למקסם את היחסים איתם וזה פצוי על כל אותם קשרים וחברים שנשרו או שוויתרנו עליהם בדרך. אבל על חברה קרובה ובוודאי האבל על ניצה הוא לכן תהליך ארוך מורכב ורב פנים. אין בו פרידה אלא המשכיות הקשר באמצעים ובביטויים שונים. יש בו רצון עז לשמר את האנרגיות הטובות שהקרינה ניצה סביבה ושאפיינה את החברות הקרובה שהייתה בינינו. האבל על חברה אינו זוכה להכרה, לדיון מקצועי  ולמחקר מעמיק . חשוב לתת לו מקום  בשדה הקליני ובעיקר לגיטימציה למכלול ההשלכות שיש לאובדן שכזה על החברות והחברים הקרובים.

הכתיבה של מאמר זה היא רק דרך אחת מיני רבים להתחבר אל ניצה ולהקל במעט על כאב אובדנה הפיסי. וכפי שכבר כתבתי ואני מצטטת שוב:

"ודעי לך שהזמן והאויבים,

הרוח והמים

לא ימחקו אותך,

את תמשכי, עשויה מאותיות,

זה לא מעט

משהוא בכל זאת יישאר ממך"  (חיים גורי - והותאם לנקבה)

מקורות

רובין, ש', מלקינסון, ר' וויצטום, א' ( 2016). הפנים הרבות של האובדן והשכול: תיאוריה וטיפול. חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה ופרדס הוצאה לאור בע"מ.

Aldrich, C.K.(1963). The dying patient's grief. Journal of American Medical association, 184, 329-331

Anthony, A. K., & McCabe, J. (2015). Friendship talk as identity work: defining the self through friend relationships. Symbolic Interaction, 38, 64–82.

de Vries, B., & Johnson, C. L. (2002). The death of friends in later life. In R. A. Settersten,& T. J. Owens (Eds.), Advances in life course research, Vol. 7: New frontiers in socialization (pp. 299-324). Oxford: Elsevier.

Baltes, P. B., & Baltes, M. M. (1990). Psychological perspectives on successful aging: The model of selective optimization with compensation. In P.B., Baltes & M. M., Baltes (Eds.), Successful aging: Perspectives from the behavioral sciences (pp. 1-34).‏ New York, NY: Cambridge University Press.

Doka K. (1989). Disenfranchised Grief: Recognizing Hidden Sorrow. London, MD: Lexington Books. 1989

Doka, K.D. (2019). A new look at disenfranchised grief. A lecture presented

in the conference on Loss, bereavement & Human resilience in Israel and the

world: Facts, insights & implications. Eilat, Israel.

Fehr, B., & Harasymchuk, C. (2018). The role of friendships in well-being. In J. E. Maddux (Ed.), Frontiers of social psychology. Subjective well-being and life satisfaction (p. 103–128). Routledge/Taylor & Francis Group.

 Klass, D., Silverman, P.R., & Nickman, S.L. (1996). Continuing bonds: New understandings of grief. Washington, D.C.: Taylor & Francis.

Lalive- d’Epinay, C.J.,  Stefano, C., Guillet, L. (2009-2010). Bereavement in very old age: impact on health and relationships of the loss of a spause, a child, a sibling or a close friend. Omega, Vol. 60(4), 301-325. https://doi.org/10.2190/OM.60.4.a

Lindemman, E. (1944). The symptomatology and management of acute grief. American Journal of Psychiatry, 101,141-148

Liu W-M, Forbat L, Anderson K (2019) Death of a close friend: Short and long-term impacts on physical, psychological and social well-being. PLoS ONE 14(4): e0214838. https://doi.org/10.1371/journal.pone.02148..

Siu, O. L., & Phillips, D. R. (2000). Quality improvement through customer satisfaction benchmarking: Manual for customer satisfaction surveys (APIAS Working Paper Series No.8). Retrieved from Lingnan University website: http://commons.ln.edu.hk/apiaswp/5/.

Stein, C. H., Petrowski, C. E., Gonzales, S. M., Mattei, G. M., Majcher, J. H., Froemming, M. W., ... & Benoit, M. F. (2018). A matter of life and death: Understanding continuing bonds and post-traumatic growth when young adults experience the loss of a close friend. Journal of Child and Family Studies, 27(3), 725-738. https://doi.org/10.1007/s10826-017-0943-x

Van der Horst, M., Coffé, H. How Friendship Network Characteristics Influence Subjective Well-Being. Soc Indic Res,  107, 509–529 (2012). https://doi.org/10.1007/s11205-011-9861-2