טפול פסיכולוגי בדיכאון בגיל מבוגר

ד"ר ליאורה בר-טור

תהליך ההזדקנות  מאופיין בריבוי פרידות, אובדנים, ושנויים המתגברים בעיקר בזיקנה המאוחרת. הבריאות הנפשית מוגדרת לכן כהתמודדות עם המציאות המשתנה. התמודדות זאת דורשת כוחות, אנרגיה ומוטיבציה שאינם בהכרח מצויים אצל הזקנים שמצבם הרגשי הוא ירוד ותחושת הריקנות היא הבטוי המוחשי לאבל המתמשך על אובדנים.

הדכאון נחשב  ל"התקררות  " common cold" של הבריאות הנפשית בגריאטריה. אין מדובר בהכרח בדכאון העונה לקריטריונים של הפסיכיאטרים המקובלים על פי ה DSM . מדובר בעיקר בתחושת העצב, הדכדוך הקל המתבטאת בזיקנה בפסיביות, איבוד עניין ורצון לפעילות או אינטראקציה חברתית, האטה בתפקוד, הפרעות קשב וריכוז,  ירידה בזכרון, פסימיות, לעיתים עוינות וכעס, תחושות יאוש וחוסר תיקווה ובמצבים חמורים מחשבות אובדניות. קיים קשר בין הירידה בבריאות הפיזית והירידה במצב הנפשי אך גם להיפך. מצבי דכאון וחרדה, לחצים וכעסים משפיעים על המצב הפיזי.

עם זאת קיים קושי לאבחן ולזהות את הדיכאון. הירידה בתפקוד של האדם הזקן מיוחסת לעיתים לזיקנה ולא למצב הנפשי. מצוקות רגשיות מתועלות באופן טבעי לגוף החלש והזקן , תופעה הידועה כסומטיזציה של הדכאון.  הקושי הרגשי להתמודד עם ריבוי תחלואה , מוגבלות ובדידות, גדול במיוחד אצל גברים. אחוז ההתאבדות של גברים מעל גיל 80 הוא הגבוה ביותר באוכלוסייה בארץ ובעולם. מחקרים הראו שאחוז גבוה מהמתאבדים בקרו במהלך הימים שקדמו להתאבדות אצל רופא אך לא אותרו סימני מצוקה או חשש לאובדנות. אבחון הדיכאון ואיתור גורמי הסיכון להתאבדות אצל זקנים הוא לכן צורך הכרחי של הרופאים המטפלים.

הטפול הפסיכולוגי במצבי דכאון בזיקנה הוא מרכיב אחד במערך הטיפולי המוצע הכולל טפול רפואי, כולל שימוש בתרופות נוגדות דיכאון, ותמיכה משפחתית וחברתית.

התפקיד של הפסיכולוג הוא לסייע לזקן לגלות את החוזקות שלו ובעיקר את הרזרבות הלא מנוצלות.

הטפול שהוכח כיעיל וכנכון לטפול בדיכאון בגיל המבוגר הוא טפול קוגניטיבי, התנהגותי. מערך הטפול הוא מובנה ומוגבל במספר המפגשים. הוא מתמקד בהווה, באימון וחיזוק כישורים קיימים ובשימוש ברזרבות לא מנוצלות. הטפול משלב חינוך פסיכולוגי להסברת הקשר בין מחשבות, מצב הרוח וההתנהגות, זיהוי  תנודות במצב הרוח ופיתוח טכניקות להתמודדות. הוא משלב תירגולים, שעורי בית ולמוד אסטרטגיות לתגבור הרווחה הנפשית.