מודל דו-מסלולי של אבל- מודל מאוזן

פרופ'  שמשון רובין

המודל הוצע לראשונה ב 1981 במחקר שעשה רובין על אמהות שאיבדו תינוק בלילה.

בהשוואה שנעשתה בין אמהות שאבדו תינוקות בטווח של 7 חודשים לאמהות שהאובדן נמשך גם 4.5 שנים. נמצאו הבדלים בתפקוד אך לא בעיסוק התמידי עם המת.

העיסוק האנרגטי במת אינו מותיר אנרגיה לדברים אחרים. הדיכאון הנלווה הוא תולדה של עצב בגלל המת,  עסוק פסיכולוגי מוגבר וממוקד באבל והעדר אנרגיה להשקעות אחרות בחיים.

ככל שהעיסוק במת נמשך , יש קושי להיפרד ולהמשיך הלאה, כמו גם לחזור לרמת תפקוד שקדמה לאובדן

המודל הדו מסלולי מתייחס גם לאבל כתגובה ללחץ או לטראומה. התגובה היא תהליך ביולוגי, קוגניטיבי, רגשי

בתחילת דרכו האמין רובין שהמטרה  בעיבוד האבל כפי שפרויד הציע היא החלשת הקשר עם הנפטר. בהמשך גילה רובין שבעצם המשכיות הקשר עם המת על כל מורכבותה איננה תהליך נפרד מההערכה של הרווחה הנפשית הביו-פסיכו-סוציאלית.

בהמשך החל רובין לבדוק הורים שכולים שאיבדו את ילדיהם במלחמת יום כיפור ואחר כך במלחמת לבנון. הוא העביר להם ראיונות מובנים למחצה שבדקו את התפקוד שלהם ואת הקשר עם המת. הוא השווה אותם להורים שלא עברו שכול ומצא שההורים השכולים מדווחים על קשר חזק וקירבה גדולה הרבה יותר מהלא שכולים שדיווחו על יותר ריחוק ועל קונפליקטים ופרידות.

התמונה שהתקבלה עם השנים שסוג המעורבות האיטנטנסיבי הזה של הורים שכולים הוא נורמטיבי ולא חריג. הקשר המתמשך עם הילד המת הוא מוטיב מרכזי וחוזר בחיי ההורה.

השאלה שהתעוררה היא האם הורים שלא רואים אצלם פתולוגיה בתפקוד וניראה שחזרו לתפקוד רגיל האם הם פתרו בהצלחה את האבל?

ומה זאת בכלל הסתגלות לאבל?

המסקנה ממחקרים נוספים היא קיומם של שני מסלולים נפרדים. בדרך כלל במסלול התפקודי יש שנוי מהיר הרבה יותר מאשר במסלול הפסיכולוגי

בדרך כלל כשמתייחסים לבעיות בתהליך האבל מתייחסים לתפקוד של ההורה כפי שהוא בא לידי ביטוי במסלול 1.

מה שחשוב לחוקרים זה מה האבל מסוגל לעשות יותר מאשר מה הוא חושב או מרגיש למרות שלקשר הרגשי עם המת השפעה משמעותית על התפקוד.

ממצא נוסף הוא שלאופן שבו האבל זוכר או משחזר את הקשר עם הנפטר קשר חזק לאיך תהליך האבל מתפתח לאורך הזמן.

במחקר אורך שבו חזר ובדק הורים שכולים בטווח של 4 עד 13 שנה נמצא שהאופן שבו מארגן וחווה ההורה את הקשר עם הילד המת משפיע על שביעות הרצון, בריאות וספוק אישי. הורים שיכלו לתת תאור קוהרנטי, ברור עם הרבה פרטים, חיובי יותר,  תפקדו טוב יותר. ולהיפך כשהתמונה לא הייתה מאורגנת או מלווה בקונפליקטים זה בא לידי ביטוי בתפקוד. ההנחה היא  שככל שהסיפור פחות מאורגן יש יותר סיכוי שיהיו אלמנטים של ייאוש, אשמה, בידוד חברתי. כך שככל שהקשר עם המת היה פרובלמטי יותר כך היו יותר קשיים.

המסלול התפקודי:

חרדה- אי שקט, עצבנות, עד כמה התגובות היום דומות או שונות מאלו שהיו לפני האובדן?

מצב רוח וקוגניציה דיכאונים – באיזו מידה הוא חווה מחשבות ורגשות עם מרכיב של עצב קיצוני, חוסר אונים, חוסר אנרגיה, פסימיות לגבי העתיד. הטווח של תגובות הוא רחב ממינימלי לקיצוני

בטויים סומטיים – תלונות סומטיות לפעמים כתחליף לבטוי מילולי ואינסייט- הפרעות אכילה, הפרעות שינה, מחלות

תגובות פוסט טראומטיות- בטויים פסיכיאטרים- קשיים פסיכולוגים

יחסים במשפחה—תחום שבו יכול האבל לקבל הרבה תמיכה. הקשר המשפחתי יכול להיות מקור לתמיכה כמו גם לאכזבה וחוסר תקשורת. מה אופי התמיכה שיש במשפחה ואיך מתמודדים בנפרד וביחד?

יחסים בינאישיים- האם האבל מראה שנויים או קשיים ביחסים שלו עם חברים, עמיתים לעבודה? איזה שימוש הוא עושה בנטוורק הבינאישי

הערכה עצמית – תחושת ערך עצמי, של יעילות, תחושת שליטה. יש כאלה שהאובדן לא מערער את תחושת האינטגריטי אצל אחרים זה יכול להביא לפרגמנטציה ויש צורך לשקם את תחושת הקוהרנטיות

תחושת משמעות- באיזו מידה יש שנוי כתוצאה מהאובדן. חשוב לבחון אמונות דתיות ומשמעות במובן החילוני. האם האבל מאשים מישהוא ואיך זה משפיע על היחסים עם אותו אדם או גוף או שהוא עסוק בהאשמה עצמית

עבודה – האם האבל מצליח למלא את תפקידיו

השקעה במשימות חיים – באיזה מידה האדם מושקע בחיים. יש אבלים שמשלבים בהשקעות שלהם באופן קונסטרוקטיבי ויצירתי את העיסוק במת. 

מסלול שני- יחסים עם הנפטר

דמיון וזכרונות – עד כמה התאורים של המת או היחסים איתו הם שלמים או מצומצמים? ככל שהם יותר מלאים ויש יותר זכרונות קל יותר להעריך את היחסים

קרבה רגשית או ריחוק ביחסים- האם בתאור המת יש רגשות של קירבה או ריחוק? לפעמים יש קושי לתאר בפרספקטיבה את הובדן או היחסים. הו אופי הקשר הרגשי שמבוטא?

רגש חיובי ביחס למת- מתי מופיעים ובאיזה קונטקסט?

רגש שליליל ביחס למת- מתי ואיך זה מופיע? האם בהקשר ליחסים? לארוע המוות? איך הם מתוארים?

אידיאליזציה- עד כמה הסיפור על המת הרבה יותר גדול מהחיים? מה תוכן האידיאליזציה? זה אומר על זה שעושה את האידיאליזציה?

קונפליקט- ביחס ליחסים עם המת וביחס אליו

אלמנטים של אובדן (שוק, חיפוש, חוסר ארגון ורהאירגון)- עד כמה הם קיימים בנאראטיב

תפישה עצמית – האם כשהאבל מדבר על המת הוא מדבר על זכרונות של רגשות טובים שמחזקים את העצמי. מחשבות על חוסר הסכמה וכשלונות יכולים להחליש ולזעזעע את תחושת העצמי.

יחסים טרם האובדן – דפוס היחסים, עד כמה יש אלמנטים של התקשרות בטוחה, תלות, הדדיות, קונפליקט

הנצחה – נתינת משמעות לאובדן באמצעים שונים. החל מהזדהות עם המת, טקסים פורמלים ולא פורמלים. היכולת לעשות טרנספורמציה של היחסים למשהוא אחר.