תוכניות הכנה לקראת פרישה מעבודה – תמונת מצב והרהורים לעתיד

ד"ר עירית רגב

      מכון  "צמתים"- ייעוץ פסיכולוגי רב דורי

    מחלקה לעבודה סוציאלית, מכללת ספיר

מבוא

פרישה מהעבודה היא אחד ממעברי החיים המרכזיים המסמלים מעבר לתקופה חדשה. עבור אנשים רבים העבודה מעניקה תחושת זהות, ערך, שייכות, אתגר ומשמעות בחיים. ביום שבו פורש האדם מעבודתו, הוא נפרד ממרכיב משמעותי סביבו היו חייו מאורגנים. הפרידה מעולם העבודה מעמידה בפני הפרט אתגר של מציאת מקורות חילופיים לתחושת הערך, השייכות והמשמעות שהעניקה לו העבודה (Quick & Moen, 1998; Atchley, 1976).   

במעבר מחיי עבודה לפרישה עשויים להתעורר רגשות משולבים של הקלה ואשמה, פרידה והתנתקות, כעסים ואבל. הפרישה, עבור חלק מהעובדים אינה פשוטה; משמעותה פרידה מסדר יום מובנה, מאנשים, מסגנון חיים ומחויבויות (Atchley & Robinson, 1982 ; Kim & Moen, (2002. עבור אחרים היציאה לגימלאות עשויה להיות תחילתה של תקופת חיים מלאת אפשרויות מאתגרות ומעשירות; שלב בחיים שבו יש הזדמנות לממש פעילויות ותחומי עניין שלא התפנו אליהם עד כה."פרישה" עשויה להתגלות דוקא כתקופה של מעורבות חברתית, פיתוח קשרים בינאישיים משביעי רצון, צמיחה אינטלקטואלית והנאה מהחיים (Choen, 2005).

בכל מצב, הפרישה מסמנת שינוי מרכזי ומהותי המקרין על תחומי חיים רבים של הפרט והמשפחה. לפרישה השלכות מעשיות ורגשיות כאחד (התמודדות עם ירידה בהכנסה, שעות פנאי רבות, פרידה מעולם מוכר וידוע), והתגובות כלפיה הן אישיות וייחודיות. הספרות המחקרית בחנה גורמים אישיים, סביבתיים ונסיבתיים המשפיעים על הסתגלות הפרטים לפרישה, ביניהם:  יחס האדם לפרישה ומשמעות העבודה עבורו ורמת השליטה על מועד הפרישה, המצב המשפחתי, הבריאותי  והרשת החברתית, המצב הסוציו-כלכלי וכן תכונות אישיותיות ודפוסי התמודדות

 ) (Mullins, Mushel, Cook & Smith,   1994; Atchley, 1998.

המאמר יסקור בקצרה את מאפייני זמן הפרישה, על רקע המהפכה החברתית-דמוגרפית שבתוכה אנו חיים, ויציג שתי מתודות מרכזיות להדרכה וייעוץ במעבר החיים של הפרישה.  ייחודו של המאמר באוכלוסיית היעד אליה מכוונת התערבות זו – אוכלוסיית העובדים הנמצאים לפני פרישה מעבודה והפורשים עצמם הנמצאים בתהליך של הסתגלות לתקופת חיים ארוכה ומשמעותית.  המאמר יציג את מטרות החיים המרכזיות העומדות בפני הפורש ואת  מטרותיהן של תוכניות ההתערבות המיועדות לסייע לעובדים להתכונן לפרק החדש בחייהם.

 חשיבותה של הכנה לפרישה

כאמור, פרישה מעבודה מתוארת כאחד ממעברי החיים המשמעותיים ביותר. לפרישה משמעויות בהקשר החברתי, המשפחתי והאישי, ומובנים בה כמה מרכיבים המדגישים את הצורך בהכנה לקראת תקופה זו:

·         הפרישה מהווה שלב מעבר לזקנה על-פי התפיסה החברתית ומערערת את תחושת הביטחון והיציבות (כלכלית, חברתית, משפחתית).

·         העלייה בתוחלת החיים שבעקבותיה נוצרה עלייה בכמות זמן הפנוי, מחדדת את הצורך בהכנה לקראת תקופת חיים  זו (Schlossberg, 2004).

·         הפרישה מהעבודה אינה מגדירה תפקיד ומשימות חברתיות ולכן גורמת לתחושות של אי-ודאות.

·         עובדים רבים מכחישים את הפרישה ומאמינים כי הדברים יתרחשו בעצמם. תוצאות ההכחשה מתבטאות בהעדר תכנון של זמן החיים החדש וכתוצאה מכך הגבלת אפשרויות הבחירה וההזדמנויות לפעילות משמעותית שעשויים לפגוע בתחושת הערך העצמי. (Monk, 1972 )

ההכנה לפרישה והייעוץ לפרישה מטרתם להקל את ההסתגלות למעבר ולעזור לאנשים לתכנן את חייהם בשלב החיים החדש. למרות חשיבותו של שלב חיים זה קיימת הכנה חלקית בלבד לקראת שלב חיים זה. נתונים מסקר  של הלשכה  המרכזית לסטטיסטיקה מראה כי רק כ-15% מכלל אוכלוסיית המדינה שהם בגיל פרישה ולאחריה השתתפו בתוכניות הכנה לקראת פרישה מעבודה (הלשכה  המרכזית לסטטיסטיקה, 2003).  מרבית האנשים אינם מכינים עצמם באופן עצמאי לקראת תקופה זו. הכנה חלקית ומועטה זו  מוסברת ומתוארת אצל קינג (תשמ"ה) כנובעת מגורמים אחדים: הפרישה כתופעה חברתית חדשה יחסית,  מכוונות החברה לעבודה (work oriented) אך לא  לתקופה פנאי ופרישה וכן האדרת תקופת הנעורים בעוד פרישה מזוהה עם סיום החיים וכניסה לתקופת הזיקנה. כך או כך, הכנה מוצלחת  תסייע  לעובד להתכונן לפרק החיים החדש העומד בפתחו, תעזור לו בפתוח מודעות אישית, ובהגדרת ציפיות ומטרות ריאליות ההולמות את שלב החיים בו נמצא הפורש. קורס ההכנה לפרישה  הוא השתלמות המיועדת לעובדים העומדים שנה-שנתיים לפני מועד פרישתם מהעבודה.

מטרות תוכניות הכנה לפרישה

נציג כמה גישות תיאורטיות המסבירות את מטרות ההכנה לפרישה מעבודה.

א.      מודל של שמירת אופציות

בהנחה שהמשתנה העיקרי בתהליך הפרישה הוא צמצום מספר האופציות העומדות בפני האדם, הרי שכדי לשפר את איכות חייו נדרש לפתח עימו ובעבורו מגוון של חלופות פעולה. הפורש המוצלח הוא זה שיש לו יותר אפשרויות, הוא מודע לאפשרויות אלו ומצליח לענות על צרכיו בהתאם ליכולותיו, ונוקט בקו פעולה.  מגוון האופציות העומדות לרשותו יהיה מושפע גם מיכולותיו להשתמש ברשתות חברתיות, משפחתיות וארגוניות (.(Sussman, 1965

ב. מודל של למידה חדשה 

המפתח להצלחה, במודל זה, הוא המשך הלמידה,  שמירה על יכולות ושביעות רצון אישית. בעלי יכולת להתחדשות וללמידה חדשה של תכנים ומיומנויות – יחוו הסתגלות חיובית לפרישה.  בלבין מתארים  2 טיפוסי פורשים: האחד מאופיין ברמה נמוכה של פעילות והעדר למידה חדשה אשר שביעות הרצון שלו נמוכה. ומנגד, אדם עם רמה גבוהה של פעילות ויכולת ללמידה חדשה ולו שביעות רצון אישית גבוהה (Belbin & Belbin. 1969 ).

ג. מודל אימון אישי  

ההנחה היא שהפרישה מעבודה אינה בעיה חברתית, אלא משימה אישית, עוד אחד ממעברי החיים שהאדם מתמודד איתם.  רוב האנשים מגיעים עתירי ניסיון בהסתגלות לשינויים ויכולים להסתגל גם לשינוי הזה. הסתגלות, קשורה לסגנון חיים קודם ותלויה ביכולת של האדם לספק לעצמו בריאות, הכנסה, וחברים. הכרה בשלושת מרכיבים אלו והיכולת להשיגם ולשמור עליהם על-ידי אימון, היא חיונית. רוב הפורשים מסוגלים ללמוד, ולכן ידע ומיומנויות חדשות צריכות להיות מזוהות ונלמדות (Mitchell, 1968 ).

 לסיכום, הכנה מוקדמת לקראת פרישה, כוללת, אפוא, גילוי האופציות העומדות לרשותו של הפרט, למידה מחודשת ואימון של מיומנויות חדשות וכן הערכות עצמית לשינויים.

ממודלים אלו נגזרות המטרות  המרכזיות של תוכניות ההכנה לפרישה:

1. להעניק ידע ומידע שימושי במכלול ההיבטים הרלבנטיים לחייו בתקופת הפרישה. הנושאים המרכזיים המעניקים ידע ומידע הם מגוונים מאוד, מתייחסים לצרכים של האדם ונבחרים על פי סוג הקורס, היקפו והאוריינטציה שלו (ראה תת פרק העוסק בטיפולוגיה של תוכניות הכנה לפרישה). נושאים מקובלים הם: מקורות כספיים ותיקצוב בתקופת הפרישה, אורח חיים בריא (בעיקר תזונה נכונה ופעילות גופנית), סוגיות משפטיות (כגון צוואות וירושות),  זכויות בבטוח לאומי, זכויות פנסיה והיבטים של מיסוי,  שימוש במחשב ובאינטרנט לאחר הפרישה,  ארגוני התנדבות, לימודים  ופנאי והסדרי מגורים.

2.        לסייע להתגבר על חרדות מפני הפרישה ולפתח עמדה חיובית כלפיה.

א.      ההיבט הפסיכודינמי התפתחותי – בהנחה שתהליך המעבר מתפקיד עובד לתפקיד גמלאי יכול לעורר כר רחב של ספקות אישיים וקונפליקטים תוך-אישיים. המטרה המרכזית בייעוץ היא לסייע לפורש להשתחרר מהעבודה כתפקיד מרכזי, וליצור פעילויות שונות כמקור לתחושת ערך עצמי ושביעות רצון; לקבל שינויים הכרחיים בזהות העצמית ולפתח השקפת עולם חיובית, לחזק את מיקוד השליטה הפנימי ולגבש תחושה של משמעות בחיים. נדרש לבדוק את מערכת הערכים האישית ולהתאימה לשלב החיים החדש, למצב הפיזי המשתנה ולנסיבות החברתיות. תהליך הפרישה בשלב חיים זה מפגיש את האדם גם עם נושאים של סוף-חיים ועם שינוי תפיסת הזמן. האדם נוטה להסתכל  על העתיד במושגים של הזמן שנותר לחיות. אצל חלק מהאנשים הדבר מאיץ רצון לסיים משימות חיים מסוימות, אולם אחרים, שאוריינטציית הזמן שלהם מעוגנת בעבר, יתקשו לעסוק בתכנון חיים ובראייה עתידית של החיים לאחר הפרישה. תפיסת הזמן המשתנה מעלה גם שאלות קיומיות. יש המציינים כי מטרה נוספת כרוכה בכך היא להכיר במוות המתקרב,  במובן של ראיית עולם אוניברסאלית של מעבר לחיים, מתוך הבנה של השרשרת האינסופית המהווה את חיי האדם והשלמה עם החיים כפי שהם על הטוב והרע שבהם (לומרנץ, 2003Peck 1968; Tornstam, 1996;  (.

ב. תגבור העצמי - המבנה הפסיכולוגי המכיל את התפיסה העצמית, הדימוי ומערכת  הקשרים עם אחרים. מעברי-חיים ושינויים כמו פרישה מעבודה עשויים לפגוע בתפיסה זו.  ההכנה לקראת פרישה תכלול הכרות והבנה עם מבנים של העצמי וייצוגיו בעבר, בהווה וכן שאיפות וחלומות לעתיד. ערכים, העדפות ורצונות לאורך מעגל החיים. תחושת השליטה היא מרכיב נוסף בעצמי המבטא את הפגיעות או הגמישות של העצמי במצב של שינוי ומעבר.מטרת הייעוץ לנסות ולהעריך את מידת הגמישות אל מול הפגיעות של העצמי בשלב חיים זה. המרכיב השלישי בהבנת העצמי בוחן את יכולת התובנה האישית – עד כמה הפורש מבין ומודע לתהליכים ומניעים בחייו בשלב הפרישה ולאחריו. העצמי הגמיש מפנים את השינוי בערכים ובשאיפות הנובעים מהשינוי החברתי ומגלה יכולות של התאמה לנסיבות המשתנות של חייו.  העדר יכולת לשנות ערכים ושאיפות בהתאם לנסיבות המשתנות יוביל לתגובות רגשיות וכן לאי-התארגנות וחוסר מעש אשר ישפיעו על הפעולות שתינקטנה על ידי האדם. (Muslin, 1992  ) גמישות של העצמי לעומת זאת תוביל לפעילויות חדשות ומאתגרות וסגנון חיים חדש.   

   . 3. להעשיר את ארגז הכלים האישי והמשפחתי במיומנויות התמודדות עם בעיות פוטנציאליות העלולות להתעורר בתקופה זו. במסגרת זו מרחיבות התוכניות ידע, הבנה ומיומנויות בתחומים אחדים כגון: מיומנויות תקשורת בינאישיות, מיומנויות ניהול תקציב  המשפחה  ומיומנויות של קבלת החלטות.

         א. מיומנויות תקשורת בהיבט של קשרים בינאישיים - פרישה מעבודה יוצרת הזדמנות לבחירה והעמקה של קשרים בינאישיים, משפחתיים וחברתיים.  המפגש הזה, יכול להיות תכוף ואינטנסיבי יותר מאשר בתקופת העבודה ולהעלות גם קונפליקטים מעל לפני השטח. המטרה העומדת בפני הפורש היא העמקה והרחבה של קשרי משפחה וחברות. האתגר -  יצירת קשרים חדשים ושיפור איכותם של קשרים קיימים.  קשרים כאלו אינם מתרחשים מעצמם והם דורשים מאמץ ומכוונות לקראת השגת מטרה זו. בזמן הפרישה המלווה בפרידה מקשרים חברתיים במקום העבודה יש חשיבות רבה לשמירה על קשרים כאלו או יצירתם של קשרים חדשים  (Pearlin et al., 1990). עקרונות ותרגול מיומנויות תקשורת חיובית, גלויה ומאוזנת הן חלק מהכלים  החשובים בארגז הכלים האישי. עבור חלק מהפורשים מיומנויות אלו הן חלק מהרפרטואר המלווה אותם כל חייהם, אחרים זקוקים לרענן ולחידוש .

              ב.  מיומנויות ניהול תקציב המשפחה  - משמעות הפרישה עובר רבים מהאנשים היא גם שינוי מאזן התקציב המשפחתי  המלווה לעיתים בירידה בהכנסה החודשית, מבנה ההכנסה , אך גם כניסת כספים ותגמולים חד-פעמית אשר הפורש אינו יודע כיצד להתמודד איתה.  מיומנויות חשובות בהקשר זה הן הכרות עם ההוצאות הקבועות הבלתי-משתנות כמו גם עם חשיבה עתידית על הוצאות בלתי-צפויות, הקצאת כספים באופן מתוכנן ומבוקר וכן הקטנת ההוצאות החודשיות האוטומטיות.  הירידה הצפויה בהכנסה יחד עם  שחרור בזמן הפנוי של הפורש מאפשרים למידה של מיומנויות ניהול תקציב המשפחה באופן שתגבר תחושת השליטה המתערערת בעקבות השינויים שתוארו לעיל

                  4.    תגבור יחסי משפחה –למערכת היחסים עם אנשים משמעותיים במשפחתו של הפורש השפעה על תהליכי ההסתגלות לחיים שאחרי הפרישה. מטרת היעוץ בתהליך ההכנה הוא לסייע לפורש למפות  את הדמויות האלו, משמעותן ונקודות ציון מרכזיות במערכות היחסים. לדוגמא: האם האדם מתפקד כמטפל עיקרי בהורים או בבן/בת זוג. האם זה מקור למתח ולדאגה? מערך היחסים והציפיות ההדדיות לאחר הפרישה כולל גם את בני המשפחה הנוספים כמו ילדים ונכדים. על היועץ להתייחס למבנה המשפחה המודרנית הכולל לעיתים קשרים מורכבים של משפחות חדשות ואחרות בין היתר התייחסות לתפקיד הסבאות, משמעותו עבור היחיד ומעורבות בתפקידי גידול נכדים במשפחות חד-הוריות או עם גירושין.

5.  לסייע בגיבוש תוכניות לניהול חיים לאחר הפרישה.

א.      זיהוי ואיתור צרכים, יכולות ומשאלות -  התכנון צריך להתחיל מתפישת האני, בדיקה וחיפוש של מערכת הערכים, צרכים לאיכות חיים ומשאלות. יש לזהות כישורים, כישרונות, וחלומות שלא באו לידי ביטוי בתפקיד התעסוקתי שהאדם מילא.  אחרי תקופת החיפוש והבדיקה תגיע תקופה ממוקדת יותר שבה תבנה מפת הפרישה. במסגרת זו ילמד הפורש להציב מטרות אישיות, ולקבל החלטות שיביאו להשגת המטרות האישיות (Sterns & Kaplan, 2003; (Sterns & Subich, 2005. 

ב.      בניית תיק חברתי – מושג התיק החברתי הוא מושג חדש המתאר מבנה אידיאלי של תוכנית ניהול חיים . האתגר הוא בניית תיק אישי מאוזן ומגוון הכולל תוכנית חיים חדשה אשר בה יינתן ייצוג לסוגי פעילויות מגוונים הכוללים פעילויות קבוצתיות, פרטניות, יצירתיות ופיזיות. דגש ניתן על תכנון סוגי פעילויות המובחנות זו מזו בהיקפן ובאופיין,  כאשר פעילויות ארוכות טווח  והמשכיות הן בעלות חשיבות רבה  לתחושת השליטה של הפורש ועדיפות על פני פעילויות ספוראדיות, חד-פעמיות.   בפני הפורש ניצב גם אתגר הלמידה. למידה ארוכת טווח תורמת לדימוי עצמי חיובי, הרגשה של שליטה בחיים ומסייעת בהסתגלות חיובית. מכאן שעיסוק בלמידה והשכלה הוא אחד מהיעדים העומדים בפני הפורש מהעבודה. בהקשר זה יש לציין, כי כדי לממש את המטרות האלו ולבנות את התיק החברתי המאוזן, ראוי כי הפרט יערוך בדיקה והכרות של תשתיות והזדמנויות לפעילות בקהילה (Cohen, 2005).

                       ג.   תגבור משאבים קהילתיים - הכרות עם שירותים ומשאבים בקהילה הם נדבך חשוב להבנת הסביבה שבה חי ופועל הפורש. סביבה משמעותית, עשירה בגירויים המספקת הזדמנויות לפעילות יצירתית ומאתגרת, מחזקת את תחושת השייכות של האדם לקהילה בה הוא חי. הפרישה עשויה לספק הזדמנות לפעילות מחודשת ולתרומה משמעותית בסביבה הקהילתית ודרך כך לסייע בחיזוק הדימוי העצמי והבניית פעילויות הזמן הפנוי של האדם לאחר הפרישה  Cohen, 2005)).

 התיאור של מטרות תוכניות ההכנה לפרישה מהווה את מסגרת העבודה של יועצים ומנחים בתוכניות אלו. יחד עם זאת, תהליך דיאלקטי מתרחש בקשר שבין המטרות למבנן ואופיין של תוכניות והייעוץ לפרישה מעבודה. הפרק הבא יציג טיפולוגיה של תוכניות אלו המעוצבת ומעצבת כאחד את מטרותיהן.

טיפולוגיה של תוכניות הכנה לפרישה   

תוכניות הכנה לקראת פרישה מעבודה נערכות בעולם המערבי  מזה  חמישים שנה. גם בישראל נהוגות תוכניות כאלו מזה כשלושים שנה. קיימים מודלים שונים ומגוונים של תוכנית כאלו אחת המטרות של המאמר היא להציג טיפולוגיה שלהם על-פי הקריטריונים הבאים:

1. תוכנית קצרה - תוכנית ארוכה - התוכניות הקצרות נמשכות בין 1-3 ימים. תוכניות ארוכות נמשכות 5 ימים ויותר. יתרונות תוכנית  קצרה נעוצים בעלותה  הנמוכה  חד עם זאת ניתן להעלות רק נושאים נבחרים בעיקר דרך אספקת מידע  תוכניות ארוכות טווח תוכלנה לספק ידע רחב יותר ולעבד אותו באמצעות תהליך גם ברמה הרגשית (קינג , 1993: Walker, 1992 ).

2. תוכנית מרוכזת – תוכנית מתמשכת - תוכנית מרוכזת היא זו המרוכזת בימים רצופים ואילו תוכנית מתמשכת היא מתפרסת על-פני תקופה ארוכה יותר , שבועות ואפילו חודשים. פריסת המפגשים נעה אף היא בין מפגשים יומיים למפגשים חד-שבועיים או מפגשים הנערכים אחת לשבועיים שלושה(קינג, 1993 ). התוכניות המרוכזות מקלות על התארגנות האירגון לקראת התוכנית  וכן על אותם משתתפים  אשר עבודה  מרוכזת מקלה עליהם. בעוד  שתוכנית מתמשכה מאפשרת קליטה והפנמה של מידע, ידע ועיבוד תהליכים רגשיים המתלווים לפרישה (קינג , 1993: Walker, 1992 ).

3. תוכנית בתנאי פנימיה  -  תוכנית לא בתנאי פנימיה – תוכניות פנימתיות הנערכות לעיתים בבתי-מלון מקלות על אירגונים אשר עובדיהם מפוזרים גיאוגרפית וכינוסם במקום אחד  מאפשר נגישות העובדים לתוכנית וכן מונע בזבוז משאבי זמן וכסף. יתרון נוסף של טיפוס תוכנית זו הוא באינטראקציה המיוחדת הנוצרת בין המשתתפים השוהים גם בשעות הערב והלילה במקום משותף ולעיתים נהנים מתוכנית ערב חברתית המוסיפה גוון וערך נוסף למפגשים.  קורסים שאינם מתקיימים בתנאי פנימיה יכולים להיערך בתחומי הארגון/מפעל בחדרי הדרכה (קינג , 1993: Walker, 1992 ).

4. תוכנית  בשעות העבודה - תוכנית לאחר שעות העבודה -  יתרונותיה של תוכנית בשעות העבודה היא  הנגישות שלה לעובדים  לעומת זאת, עובדים עצמאיים שעסקיהם הפרטיים מתנהלים בשעות היום יעדיפו תוכניות לאחר שעות העבודה.

5. תוכנית הנערכת  על-ידי מקום העבודה - תוכנית הנערכת במסגרת הקהילתית-  מקום העבודה הוא המרחב הטבעי להכנת עובד לקראת סיום עבודתו ויש בכל הכרה באחריות המעסיק כלפי עובדיו הוותיקים.  העובד  מכיר את הסביבה האירגונית  ולעיתים קרובות את המשתתפים האחרים בקורס, זה יכול להקנות אווירה תומכת ובאותה מידה להקשות על החשיפה האישית במסגרת פעילות קבוצתית.  תוכניות הנערכות במסגרות קהילתיות כגון מתנסים או  מועצות אזוריות מאפשרות מפגש בין אנשים המתגוררים בסמיכות  גיאוגרפית, הכרות עם שירותים ופעילויות בקהילה והידוק הקשר בין היחיד לבין קהילתו.

6 . תוכנית עזרה עצמית - תוכנית  מונחית על-ידי איש מקצוע-  תוכניות עזרה עצמית כוללות קבוצות בעלי ענין דומה המתארגנות לצורך קבלת מידע, לימוד  נושא חדש ותמיכה הדדית. 

7. תוכנית לימוד מרחוק - קבוצות מונחות. -  בתוכנית לימוד מרחוק הפורש בוחר את הזמן, הקצב וצורת הלימוד. אמצעים מגוונים כגון האינטרנט, חומרים אודיו-ויזואליים כגון וידאו, חומרי לימוד כתובים וקריאה עצמית יכולים לסייע בתוכניות כאלו.  יתרונותיה של השיטה טמונים בזמינותה לכל דורש, ביכולת ההתאמה לקצב  אישי ועניין אישי וכן  בהתאמתה לאנשים עם מוגבלויות פיזיות אשר הלימוד בבית מקל על בעיות ניידותם.  חסרונותיה של השיטה הם בהיעדר הזדמנויות לאינטראקציה בינאישית  פנים מול פנים , לדיאלוג עם מומחים  ולעיבוד  חוויות ורגשות. חלקן של חסרונות אלו עשוי להיפתר עם פיתוחן של תוכניות לימוד מרחוק אינטראקטיביות (.(Walker, 1992

8.  תוכנית המיועדת לפורש בלבד - תוכנית  המשתפת בן/בת זוג  ולעיתים גם ילדים – ייעוץ יכול להינתן לפורש בלבד, חלק ניכר מהיועצים וממארגני התוכניות רואים באירוע הפרישה , אירוע בעל השלכות על חייו של הפורש בתחומי חיים שונים,  פרישה היא אירוע של המשפחה כולה, לפיכך  רבים  ממליצים על תוכניות המשתפות את בן/בת הזוג של הפורש ולעיתים גם את ילדיו. ניסיון רב שנים בתוכניות כאלו מצביע על יתרונן של תוכניות  משפחתיות שכן המידע על תהליכי הפרישה, הידע הרלבנטי והמיומנויות הנרכשות הן כלי רב עוצמה אשר המערכת המשפחתית כולה נהנית ממנה. יש לציין כי  הייעוץ  מאפשר  הבנה של קשיים ופוטנציאל חבוי לקונפליקטים במשפחה.  שילוב בני זוג ו/ או ילדים מאפשר  התנסות  אמיתית  במיומנויות אלו. יחד עם זאת  מארגני תוכניות ומפעיליהן מאפשרים לעובד בחירה בין שתי האופציות כדי לאפשר השתתפות נפרדת לאלו  המעדיפים לחוות את האירוע כיחידים.

9. תוכנית מודל קבוצתי – תוכנית על-פי ייעוץ אישי -  המודל הקבוצתי מוצע בדרך כלל לפורשים במקום עבודתם. מסגרת הייעוץ כוללת מספר מפגשים קבוצתיים  על-פי אחת המתכונות המתוארות לעיל. קבוצות הכנה לקראת פרישה מעבודה מקובלות מאוד בארגונים ומפעלים בארץ, המעוניינים להקל על עובדיהם את שלב המעבר מעבודה לפרישה. ההתנסות הקבוצתית מהווה מעין מקרו-קוסמוס המאפשר העלאת המודעות האישית ומכוון ומאיץ תהליכים של שינוי אישי ובין-אישי. הקבוצה מסייעת לבחון דפוסי התנהגות ותגובות בין-אישיות המתרחשות במרחב. מסגרת הייעוץ בקבוצה מאפשרת מפגש עם צרכים של אנשים מקבוצות גיל שונות ורקע סוציו-אקונומי שונה. הקבוצה מהווה מרחב שבו משתתפיה פעילים ותורמים ועל-ידי כך חווים חיזוק תחושת ערך עצמי (בר-טור, 2005).  יתרונותיו הבולטים של מודל זה הפכו אותו  לכלי עבודה מועדף להכנה לפרישה. מלבד היתרונות שתוארו לעיל יש לציין גם את החיסכון בכוח-אדם ואת נגישותן של תוכניות אלו עבור רבים מהאנשים שלא היו פונים לייעוץ בגלל חרדות ו/או דעות קדומות, אך ייאותו להשתתף בתוכנית הקבוצתית המוצעת, בגלל היעדר סטיגמות הנכרכות לעיתים קרובות עם הפנייה לייעוץ אישי ו/או נפשי (בר-טור, 2003 ; Trotzer, 2006 ). מודל ייעוץ אישי - כפי שצוין קודם לכן, תוכניות קבוצתיות מתקיימות בארגונים מסוימים, אך רבים הפורשים  אינם נהנים מתוכניות אלו. יתר על כן, גם במקומות בהם מתקיימות תוכניות קבוצתיות להכנה לפרישה, חלק מהעובדים אשר להם מוצע להשתתף בתוכנית הקבוצתית, אינם מעוניינים בכך מסיבות שונות. חלקם אינם רגילים למרחב הקבוצתי שבו יש חשיפה אישית. אחרים זקוקים לקשר האישי כדי להתכונן לתקופת החיים החדשה. לאלו יתאים במיוחד מודל הייעוץ האישי. מסגרת הייעוץ האישי נותנת מקום נוח לאדם להתחלק ברגשות ופחדים לגבי מעבר החיים. בתהליך הייעוץ מסייע היועץ להעלות את המודעות של הנועץ לרגשותיו, מחשבותיו ותוכניותיו לגבי הפרישה. הייעוץ עוסק פחות בעבר ובבעיות שנוצרו, ויותר בכוחותיו של האדם ובעתידו. במהלך המפגשים המשותפים מתבונן הפורש בהיבטים שונים של חייו, אישיותו ומגבש תוכנית אשר מאפשרת לאגם את מרב המשאבים והיכולות העומדים לרשותו בכדי להשיג פריצת דרך בחייו Sterns & Subich   2005)).

10. תוכנית על-פי מודל דידקטי-חינוכי  - תוכנית על-פי מודל אינטראקטיבי-רגשי -  תוכניות המבוססות על המודל הדידקטי חינוכי מתרכזות בהענקת מידע  וידע על ידי מומחים. מטרתו של מודל זה להקל על ההסתגלות לשינויים המתחוללים אצל האדם בשלבי חיים שונים באמצעות העברת מידע על תהליכים  וסיוע בפתוח תחומי התעניינות חדשים אשר יקלו על ההסתגלות לפרישה. ההנחה העומדת בבסיס תוכניות אלו היא שהפורש זקוק למידע ולעצה וכי אלו הם כלים חיוניים להתמודדות עם השינוי. במסגרת תוכניות אלו ניתנות הרצאות בנושאים כגון: מקורות הכנסה בתקופת הפרישה, קצבת זיקנה מהביטוח הלאומי, תוכניות חסכון והשקעה, שמירה על בריאות, תזונה נכונה, יחסי משפחה, ניצול הפנאי וכד'. ההרצאות הן בעיקרן פרונטאליות, מאפשרות שאלות ודיון אך אינן דנות באספקטים הרגשיים ובחוויות של הפרטים בקבוצה. גישה זו יעילה כאשר הקבוצות הן גדולות ויש מגבלות של זמן ומימון מקורות. יש הטוענים כי הגישה החינוכית יעילה במיוחד בתקופה של טרום-פרישה, אז, טוענים המצדדים בגישה זו, חרדות ורגשות שליליים נובעים מהעדר ידע או ממידע שגוי מקורות. על-פי הגישה הקוגניטיבית חברתית, מתן מידע, פיתוח מיומנויות (תחושת שליטה) והפחתת חרדה עוזרים לבנות תחושת מסוגלות אישית (self-efficiency). וכן מקדמים התנהגות מכוונת מטרה המקלה על הסתגלות ראשונית לשינוי החיים מקורות(Walker, 1992; Lumbard, 1989) .  המודל האינטראקטיבי - רגשי –  המודל ממוקד בעולמו, חוויותיו ורגשותיו של הפורש ובן זוגו (אם משתתף). על-פי גישה זו הדגשים הם פחות במידע ויותר ממוקדים במשתתף, בחוויותיו סביב אובדן התפקיד, השינוי והמעבר בחייו. הנחייה על-פי גישה זו דורשת מיומנויות וידע בעבודה עם קבוצות. תפקיד המנחה להגן ולעודד את המשתתפים, לפתח רמה גבוהה של רגישות אצל המשתתפים ולפתח מומחיות של פרוש רגשות הקבוצה. ההנחה העומדת בבסיס גישה זו (לעומת הגישה החינוכית) היא שהאדם הנמצא בצומת דרכים מחפש מקום להתחלק ברגשות, להתבונן בחייו בהווה, בעבר ובעתיד, ומקום להרחיב את המודעות העצמית שלו.  זה יתרחש באמצעות תהליך שיש  בו הזדמנות לחשוב בצורה שיטתית על העתיד (הצבת מטרות), הזדמנות לגלות שאחרים אולי נמצאים אף הם באותה סירה ושכולם עברו ניסיונות דומים (בניית אמון). נוצרת כאן ההזדמנות לשאול את השאלה: מה הם החיים? ולשקול פילוסופית חיים לגיל השלישי ((Walker, 1992; Lumbard, 1989 .

במודל זה, תפקידו של היועץ או המנחה הוא רב חשיבות ודורש מיומנויות ורגישות רבה. עליו לעודד את הנועץ או הנועצים  (אם מדובר בקבוצה או במשפחה)  לגלות את יחסם העכשווי לפרישה, את רגשותיהם לגביה, ואת הבעיות שהם צופים.  המנחה עוזר לחשוף דאגות משותפות, ולדון  בהתאם לסדרי העדיפות שנקבעו באספקטים חשובים של הפרישה ולבחור אסטרטגיות מתאימות להתמודדות עם השינוי בחיים.

11. תוכנית הערכות לטווח קצר - תוכנית הערכות טווח ארוך – העיתוי האידאלי להכנה לקראת פרישה הוא נושא  משמעותי  בספרות העוסקת בחשיבותה של הכנה כזו. הספרות המקצועית ממליצה על  השתתפות בתוכנית הכנה כשנה שנתיים לפני המועד המשוער של הפרישה מהעבודה.  המהדרין טוענים כי עדיפה הערכות מוקדמת של כחמש שנים לפני מועד הפרישה (Walker, 1992; Riker & Myers, 1996). בפועל,  רוב  הפורשים  מגיעים לתוכניות קבוצתיות או אישיות  במהלך חודשים ספורים (3-6 חודשים) לפני מועד  פרישתם או אפילו מאוחר יותר.   עיתוי זה אינו מאפשר לפורש להכין את עצמו (בכל הרבדים שתוארו בפרק המטרות) ולהיערך לקראת השינויים הצפויים בחייו.  יש לציין כי הספרות המקצועית   מצביעה על קושי של פורשים להתכונן לפרישתם, על מנגנוניים של הכחשה והדחקה  ותסמונת "כשנגיע לגשר נחצה אותו " הגורמים לכך  שרבים אינם מוכנים להגיע לתוכניות אלו במועד מוקדם יותר.

לסיכום יש לציין כי הטיפולוגיה המוצגת  כאן עשויה להוות בסיס לבחינת התאמת התכניות השונות הן לאירגונים המבקשים לבנות תוכנית כאלו והן ליחידים הנמצאים בצומת הדרכים של המעבר מזמן עבודה לזמן פרישה.  הטיפולוגיה היא כלי  עזר למנהלים באירגונים כמו גם לאנשי מקצוע המתלבטים לגבי התאמת סוג התוכנית ואיפיוניה עבור אנשים בתהליכי פרישה מעבודה. יש לציין כי בארץ  במסגרת תוכניות הכנה לפרישה ניתן לראות את מגוון הדגמים המתוארים של קורסי הכנה לפרישה כאשר  סוג התוכנית, היקפה, עיתוי המפגשים ומיקומם נקבע  בהתאם למדיניות הארגון, סוג הארגון, תקציביו, הנגישות הגיאוגרפית של העובדים לקורס וה"אני מאמין" המקצועי של יועצים ומנחים.

מיומנויות מנחה/יועץ בתוכניות  הכנה לקראת פרישה

 בד בבד עם התפתחותן של תוכניות אלו, עלה הצורך בהכשרתם של מנחים ויועצים אשר ילוו את התוכניות ואת הפורשים. הרשות לפרישה ולזיקנה יזמה מספר קורסים כאלו כבר בשנות השמונים והתשעים של המאה החולפת, אשר יועדו לאנשי מקצוע ממקצועות שונים: עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים, מורים, יועצים חינוכיים.  לפני כחמש שנים יזמה הרשות לפרישה בשיתוף עם מכון הרצג  לחקר ההזדקנות והזיקנה באוניברסיטת תל-אביב ומרכז ההדרכה של אשל, קורס ייחודי להכשרת יועצי פרישה, פנאי ותעסוקה, הקורס הכשיר כמאה ועשרים יועצים  למתן ייעוץ אישי בכל הקשור למעבר מעולם העבודה לעולם הפנאי.  

תפקידו המרכזי של  היועץ הוא לעזור לפורש להתגבר על קשיי הפרישה, לעזור לו למצוא משמעות חדשה, להתמקד בהזדמנות שמציעה הפרישה ולהכשירו לנהל את חייו בצורה יעילה ומותאמת ללא מסגרת העבודה.  היועץ צריך ידע ומידע על הנעשה בשוק העבודה והפנאי, ויכולות לאיתור וזיהוי כישורים אישים, תחומי עניין, משאבים אישיים וסביבתיים   וכן  מיומנויות ייעוץ אישיות וקבוצתיות.  מיומנויות הנחייה קבוצתיות דורשות מן המנחים  ידע מקצועי רחב המבוסס על תיאוריות וטכניקות מגוונות הכוללות: הכרות עם תהליכים קבוצתיים, ידע על התפתחות קבוצות, הגדרה ברורה של מטרות הקבוצה, שיטת הנחייה מתאימה ועוד. תחת מטריה רחבה זו ניתן להכניס סוגים שונים של עבודה עם קבוצות המבוססות על גישות קוגניטיביות- התנהגותיות, גישות פסיכודינמיות, גישות של אימון ולמידה וכן טכניקות המשלבות פסיכודרמה, יצירה, סקירת חיים וכד'.  

המשימה הייעוצית המרכזית  היא לעזור לפורש למצוא משמעות חדשה  ולראות את ההזדמנות בצידה של הפרישה.  בנוסף, לסייע לו להיות מודע לחלקים מוערכים של העצמי שלו  אשר יוכלו לסייע לו בבחירת תוכנית אלטרנטיבית לעבודה  ולהפוך להיות מנהל פעיל ויעיל של חייו  ללא מסגרת העבודה.

תפקיד היועץ להעריך את  תפישת הפורש את פרישתו,  האם יש  ציפיות משלב חיים זה, האם הציפיות ריאליות וישימות, האם יש קשיים או בעיות. חשיבות רבה יש להערכת הכוחות , היכולות של הפורש, תפישותיו את הבעיה וכן ניסיונות קודמים שעשה להתמודד איתה. על היועץ להיות מודע גם לשלב שבו נמצא הפורש, האם הוא בשלב טרום-פרישה, בשלב קבלת ההחלטה בשלב ההסתגלות לפרישה. כל אחד משלבים אלו מאופיין בתגובות ייחודיות ודורש  התערבות  ספציפית המתאימה לשלב זה ( 2005 Sterns & Subich,).

התהליך  הייעוץ וההכנה דומה במידה מסוימת לעבודה ארכיאולוגית: הוא דורש איתור יכולות, כישורים וחלומות של הפרט, חלקם נשכחו ונזנחו במהלך השנים. בעבודה המשותפת  יחשפו  כל אותם כישורים וכישרונות שלא נוצלו ויבחנו ביחד האם הם מתאימים לשלב החיים החדש. בתהליך ייעוץ כזה סיפרה עפרה – פורשת בת 62 מאחת מקופות החולים, כי בילדותה אהבה לצייר. היא זנחה עיסוק זה אך הייתה מוכנה במסגרת מסע הגילוי לחזור ולנסות לצייר. לעומתה התקשה יוסי לאתר דברים כאלו. הוא עבד כמנהל בכיר בחברה ציבורית והקדיש את כל שעותיו לתפקידו. מסע הגילוי המשותף הוביל לחיפוש תפקיד התנדבותי אשר בו יוכל לבטא את היכולות הניהוליות העשירות שלו.

פרויד  אמר כי  האדם הבוגר צריך להיות בעל יכולת לאהוב ולעבוד. וויניקוט ציינה גם את חשיבות המשחק  והיצירה. אחרי שנים של עבודה , לעיתים  מונוטונית, לעיתים  דרשנית  ובמקרים רבים כזו שמלאה שעות רבות מהיום ואף הכתיבה את מגוון העיסוקים הנלווים  מגלים חלק מהפורשים שאיבדו את היכולת לשחק וליצור. תפקיד היועץ לעזור להיזכר ביכולות חבויות, נשכחות וזנוחות ולעזור בפיתוח גמישות, יצירתיות וראייה חיובית של השינוי על כל השלכותיו.  הפרישה סוגרת דלתות מוכרות, אך נפתחות דלתות חדשות, צריך לדעת היכן לחפש....

אני מאמין אישי ומקצועי

מאמר זה  מפנה זרקור אל חשיבות ההכנה לקראת פרישה מעבודה במטרה לאפיין את מרכיבי התוכניות השונות ותרומתן הייחודית עבור הפרט. הכנה  נכונה ועיתוי הנכון יכולים למתן את ההשלכות השליליות המתלוות לעיתים למעבר זה ולפתוח פתח להתפתחות אישית ולמסלולי חיים חדשים. יחד עם זאת מן הראוי לציין מספר נושאים המצדיקים חשיבה נוספת והיערכות חדשה עבור מעצבי מדיניות ואנשי  מקצוע

קביעת מדיניות כללית:  תוכניות הכנה לפרישה הן פריביליגיה הניתנת על-ידי המעסיקים בדרך-כלל מבחירתם וללא כל חובה , אין הדבר מעוגן בחוק או בתקנות אלא נתון לרצונו הטוב והחופשי של המעסיק. יש לציין כי בשנים האחרונות  יזמו מספר רשויות מקומיות ומתנס"ים קורסי הכנה לפרישה המיועדים לתושבי האזור. תוכניות אלו הן בבחינת סנונית ראשונה בארץ המבשרת על מגמות חדשות המפקיעות את האחריות מרשותם הבלעדית של המעסיקים. יחד עם זאת, העדרה של מדיניות  כללית  או פיתוח תוכניות ארציות או מקומיות  מורגש ביותר.  כאמור, אחוז העובדים הנהנים מהכנה לקראת פרישה קטן ביותר, נתון מדאיג המחייב, לדעתי, קביעת מדיניות כללית העוסקת בהכנה ובהדרכה לקראת שלב החיים החדש ואשר  תוצע לכל עובד במדינה.

מסגרות להכשרת מנחים/יועצים:  היעדר מסגרות הכשרה פורמליות והגדרות  מדויקות של תפקיד המנחה והיועץ בתוכניות אלו, איפשרו את כניסתם הבלתי-מבוקרת של אנשי מקצוע אשר לא זכו לקבל הכשרה מתאימה ומלאה העונה על הצרכים הייחודיים של הפורשים. התפקיד דורש הכרות עם עולמות תוכן ייחודיים,  פיתוח ראייה רחבה ומיומנויות מקצועיות ספציפיות. יתר על כן, התייחסות לתכנים רגשיים כחלק מתפיסה רחבה וכוללת,  מציבה רף מקצועי גבוה יותר בפני מנחים הנדרשים לעבור הכשרה טיפולית כדי לסייע לפורשים בהתמודדות עם מעבר חיים זה (Nuttman-Shwartz, 2003). דרושות לדעתי,  מסגרות הכשרה אקדמאיות מתוקנות ומבוקרות להכשרת אנשי מקצוע בתחום ייחודי זה וגיבוש סטנדרטים מחייבים לפעילות מקצועית בתחום.

היעדר טריטוריה מקצועית ברורה: ניהול והנחיית תוכניות אלו הוא אינטר-דיסציפלינארי: יועצים חינוכיים, פסיכולוגיים, עובדים סוציאליים, מורים בגימלאות ואחרים ניכסו במהלך השנים את נושא הפרישה כתחום עיסוקם.  למעשה אין כיום מקצוע ייחודי אשר תחום אחריותו הוא בפיתוח או הנחייה של תוכניות אלו.  בהיעדר זהות מקצועית וטריטוריה מקצועית ברורה  נוצר חלל הפוגע , לדעתי, בגיבוש מדדים ברורים לתפקיד ובמחקר הבודק אפקטיביות התוכניות. כדי לקדם את ההגדרות הנדרשות יש צורך, לדעתי במצוע ספציפי אשר יוביל תהליכים אלו..

תמהיל נכון רגשי –דידקטי: כמתואר בתת הפרק  אודות טיפולוגיה של תוכניות הכנה לפרישה הרי שחלק מהתוכניות מתמקד  בהיבטים חינוכיים בלבד (המעניקות בעיקר מידע וידע)  בעוד שתוכניות אחרות מתמקדות  בהיבטים פסיכו-דינאמים (האספקטים הרגשיים של תהליך הפרישה).  המודל המרכזי המנחה ארגונים רבים כיום מניח שפרישה היא אירוע כלכלי במהותו, אשר מידע כלכלי ומידע על זכויות פנסיה וזכויות ביטוחיות עומד במרכז תשומת הלב שלו.  זוהי אחת הסיבות לכך  כי אופיין של התוכניות נוטה לכוון החינוכי דידקטי.   הנושאים החברתיים והפסיכולוגיים זוכים לתשומת לב מועטה יחסית. מהתבוננות ועשייה של שנים רבות בבניית והנחיית תוכניות הכנה לפרישה.  יש חשיבות רבה, לדעתי,  למיזוג שני המודלים שהוצגו לעיל. מידע וידע הניתנים על-פי המודל הדידקטי-חינוכי הם אכן משאב רב-ערך בתקופה של שינוי וכלי להסתגלות יעילה. אך נדבך נוסף מרכזי נוסף  הן גישות פסיכו-דינאמיות המאפשרות עיבוד רגשי של הפרידה מעולם העבודה והתייחסות לכל המימדים האינטר-פסיכים העולים בשלב זה.

עיתוי  והיקף התוכניות: בהקשר זה ראוי לציין כי  התמהיל הרצוי המתואר לעיל, המורכב מהבטים דידקטים ורגשיים כאחד מצביע על יתרונן של תוכניות ארוכות טווח וכן על חשיבות העיתוי בו הן מוצעות לעובד.  היקפן  המצומצם של התוכניות והעיתוי המאוחר שלהן (סמוך לפרישה עצמה או לאחריה), אינם מאפשרים  הכנה יעילה לתקופת החיים החדשה העומדת בפתח (Walker, 1992; Riker & Myers, 1996; Taylor. & Doverspike,  2003 ). במהלך שנות עבודתי כיועצת  ומנחה של תהליכי הכנה לפרישה באירגונים , הייתי עדה לא אחת לקושי למקם  את התוכנית במערך המבני האינטגרלי של  הארגון.  מאחורי קושי זה עומדת לא אחת גישה דו-ערכית כלפי העובד הנמצא לפני סיום עבודתו. מחד גיסא ,  רצון להכיר תודה על תרומה רבת שנים אך מאידך גיסא אוריינטציה של  הפניית המשאבים לעובדים צעירים ששנות עבודה רבות עוד לפניהם. יתר על כן,  פרישה מעבודה מפגישה לעיתים את העובדים הצעירים יותר, המנהלים בדרגים השונים עם פחדים וחרדות אישיים הקשורים לפרידה מעולם העבודה. העולם  האירגוני הקיים  מאיץ היווצרותן של  תוכניות קצרות – טווח לרוב בעלות אופי דידקטי והניתנות בעיתוי מאוחר. תמונת המצב הקיימת דורשת לדעתי  עיגון התוכניות  כחלק מהמערך המבני של אירגונים באופן שיבטיח ארגון וקביעת  זמנים מתוכננים מראש בעיתוי מוקדם מספיק להכנה יעילה של העובדים למעבר מחיי עבודה לפרישה.        

מהכנה לפרישה לפיתוח כישורי חיים לבגרות המאוחרת - שינוי קונספטואלי: מהפכה תרבותית חדשה נכנסת לחיי האדם המודרני, שורשיה נעוצים בעלייה הדרמטית בתוחלת החיים שמשמעותה תוספת של כ-20 , 30 שנות חיים לאדם לאחר הפסקת העבודה. המהפכה החדשה מביאה איתה הגדרות חדשות ותפישות רעננות של תקופה החיים אחרי העבודה ומחייבת  להערכתי שינוי בתפיסה של ההכנה לקראת פרישה. לא עוד פרישה מעבודה לחיי גימלאות, אלא  הכנה לקראת שלב חיים שבו מצויים אתגרים חדשים הדורשים כישורי חיים הולמים ותפישות מחודשות. השינוי  אינו סמנטי בלבד, הוא מצביע לעבר בניית תוכניות הדרכה בעלות תכנים, וכוונים חדשים וכן לעבר שינוי מהותי מתבקש בתפיסות העולם של מעצבי מדיניות, מנחים , יועצים והפורשים עצמם (רגב, 2009).

לסיכום מאמר זה ראוי לציין כי תוכניות ההכנה לקראת פרישה  נמצאות בעיצומו של תהליך שינוי מתמיד. רב- גוניותן ופניהן הרבות כמו גם היעדר הגדרות ברורות ומדיניות לגביהן, מעמידות אתגר בפני העוסקים בתחום זה.  במאמר הוצגו מאפיינים של התוכניות וטיפולוגיה שלהן המהוות אבני דרך  לאבחון תוכניות קיימות אך גם נדבך בבנייה של תוכניות עתידיות המביאות בחשבון את מורכבותו של התחום  ואת השינויים  החברתיים -דמוגרפיים  המתחוללים  בימים אלו.

רשימת מקורות

בר-טור, ל. (2005). האתגר שבהזדקנות. בריאות נפשית, הערכה וטיפול.  ירושלים. אשל.

לומרנץ, י. (2003). בריאות נפשית וטיפול נפשי בזיקנה. בתוך: א. רוזין (עורך) הזדקנות וזיקנה בישראל (467-529). ירושלים. אשל.

סקר לשכה מרכזית לסטטיסטיקה (2003)

קינג, י. (1985 ). הכנה לפרישה, מדריך למתכנן ולמארגן, הרשות לפנסיונרים ולקשישים, המוסד לביטוח לאומי ומשרד העבודה והרווחה.

רגב, ע.  (2007). הגימלאים של היום הם לא הגימלאים של אתמול. הגיל החדש. המוסד לביטוח לאומי, אגף ייעוץ לקשיש.

שמוטקין, ד. (2003). תיאוריות פסיכולוגיות של הזדקנות. בתוך  א. רוזין (עורך) הזדקנות וזקנה בישראל: אשל- האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען  הזקן בישראל.

Atchley, R. C. (1976). The sociology of retirement. Cambridge, MA: Schenkman. 

Atchley, R. C. (1989). A continuity theory of normal aging. Gerontologist, 29,

183– 190    

Atchley, R. C. (1998). Activity adaptations to the development of functional                

         limitations and results for subjective well-being in later adulthood 

Journal of Aging Studies, 12, 19–38.       

Atchley, R. C., & Robinson, J. L. (1982). Attitudes toward retirement and

distance from the event. Research on Aging, 4, 299–313.

Belbin, E., & Belbin R. (1969). Selecting and training adults for New York. In A.T. Welford (Eds.). Decision Making and  Age. New York: S. Karger.

 Cohen, G.D., (2005).  The Mature Mind  Basic.  Books

Doverspike,  (2003).     

Kim, J. E., & Moen, P. (2002). Retirement transitions, gender, and psy

chological well-being: A life-course, ecological model. Journal of Ger

ontology: Psychological Sciences, 57B, 212–222   

Lumbard, J. (1989). The PRA`s manual of pre-retirement education. 

Mitchell, W.L. (1968). Preparation for Retirement. Washington, D.C.: American Association of Retired Persons.

Monk, A. (1972). Asocial policy framework for pre-retirement planning. Industrial Gerontology, 15, 63-70.

Mullins, L.C., Mushel, M., Cook, C. & Smith, R. (1994). The complexity of interpersonal relationships among older persons: An examination of selected emotionally close relationships. Journal of Gerontological Social Work, Vol. 22(1/2), 109-130.

Muslin, H. (1992). The psychotherapy with the elderly self. N.Y: Brunner-Mazel.

Nuttman-Shwartz, O. (2003). Like a high wave: Adjustment to Retirement. The Gerontologist, 43, 6

Peck, R.C. (1968). Psychological developments in the second half of life. In: B.L. Neugarten (Eds.).Middle Age and Aging. Chicago: University of Chicago Press.

Pearlin, L., Mullan, J., Semple, S. & Skaff, M. (1990). Caregiving and the stress process: An overview of concepts and their measures. The Gerontologist, Vol. 28, 583-594.

Quick, H.F., & Moen, P. (1998). Gender, employment and retirement quality: A life course approach to the differential experiences of men women. Journal  of Occupational Health Psychology, 3, 44-64.

Richardson, V.E. (1993). Retirement counseling: A handbook for gerontology practitioners. N.Y: Springer. 

Riker, H.C., Myers, J.E. (1996). Retirement counseling, A practical guide for action. Hemisphere Publishing Corporation.

Schlossberg, N.K. (2004). Retire smart retire happy: Findings your true that in life. Washington, DC: American Psychological Association.

Sterns, H. L & Kaplan, J. (2003). Self-management of career and retirement. In: G.A. Adams & T.A. Beehr (Eds.). Retirement: Reasons, processes and results (188-213). N.Y: Springer.

Sterns, H. L & Subich, M.S (2005). Counseling for Retirement. In: Brown, S. D. & Lent, R.W (Ed.). Career Development and Counseling, Putting Theory and Research to Work. John Wiley & Sons, Inc.

Sussman, M. (1965). Sociology and Rehabilitation. Washington, D.C.: American. Sociological Association.

Taylor, M.A. & Doverspike, D. (2003). Retirement planning and preparation. In: G.A. Adams & T.A. Beehr (Eds.). Retirement: Reasons, processes and results. N.Y: Springer.

Tornstam, L. (1996). Gerotranscendence – A theory about maturing in old age. Journal of Aging and Identity, 1, 37-50.

Trotzer, J.P.(2006). The counselor and the group: Integrating theory training and practice. Taylor & Francis Group, LLC. N.Y.