ד"ר ליאורה בר-טור

חיים בן ה-70 פרש מעבודתו בבנק לפני כשנה ומאז הוא עסוק בהסתגלות לחיים כגמלאי.  התקופה הראשונה שלאחר הפרישה שנמשכה כ 3 חודשים הייתה עבורו ועבור אשתו פנינה   "ירח דבש מחודש" . הם נסעו לבקר את בנם השוהה עם משפחתו בארצות הברית, נהנו מההזדמנות לבלות בנחת עם הנכדים ולטייל ברחבי היבשת ללא כל לחצים.

כשחזר מהחופשה נירשם חיים לשני קורסים במסגרת המכללה שבעיר מגוריו, החל בפעילות גופנית סדירה ואף ניסה להשתלב בעבודת התנדבות. היו לו תוכניות רבות לפעילות פנאי ובעיקר לתרומה לקהילה, אך אלה לא התממשו בהעדר מסגרת מתאימה לניצול כישוריו וניסיונו הרב.

חיים חווה תסכול רב ואכזבה. הוא החל לאבד עניין בעיסוקיו. הוא חש שהיציאה ממעגל העבודה והיותו גמלאי  הם פגיעה קשה בדימויו העצמי ובסטאטוס שלו כבעל השכלה גבוהה וניסיון מקצועי עשיר.

לאחרונה מתלונן חיים על עייפות, לחצים בחזה וקשיי נשימה. הוא החל בסדרת בדיקות מקיפה ומבלה חלק ניכר מזמנו בביקור אצל רופאים או במנוחה בבית. אשתו פנינה שמאז ומתמיד הייתה פעילה חברתית מנסה ככל האפשר לעודד את בעלה לצאת מהבית ולהשתלב בפעילויות השונות המוצעות לגמלאים בסביבת מגוריהם. הניסיונות האלה נחווים על ידי חיים כלחצים מיותרים. כך מרגיש חיים. שעון החול נע במהירות, אך הוא אינו מתקדם אלא נסוג. הזמן פועל לרעתו . הגוף מתחיל לאותת לו שהוא מזדקן.מצב רוחו ירוד וניראה שמצבו הנפשי משפיע גם על מצבו הגופני ולהיפך.

ההזדקנות כאתגר או כסיכון

ההזדקנות טומנת בחובה אתגרים רבים. מחד זו יכולה להיות תקופה שבה יש הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות אישית לאור השחרור מהמרוץ אחר פרנסה והישגים מקצועיים, ועקב היציאה של הילדים מהבית, אך מאידך גיסא, זו יכולה להיות גם תקופה ארוכה של הישרדות ואבל על השינויים, האבדנים, והפרידות.

הבריאות נפשית בהזדקנות נבחנת ביכולת של האדם להתמודד עם המציאות המשתנה. הכוונה לתהליך דינמי משתנה כשלמעשה אין הבחנה בין צעירים למזדקנים או לזקנים. בעוד הצעירים מתמודדים עם כניסה לבית ספר, שנויים רבים בגיל ההתבגרות, מעבר מילדות לבגרות, מחיי רווקות לזוגיות, להורות, ועוד, הרי שבהזדקנות ובזיקנה צפויים שנויים רבים נוספים בחיי האדם. האדם המזדקן ניצב בפני משימות התפתחותיות חשובות כמו ההתמודדות עם יציאה לגימלאות, ירידה במצב בריאות, אובדן בן או בת זוג, הסתגלות לחיים ללא בן זוג, מעבר לדיור מוגן ועוד. כל אלה דורשים הסתגלות למציאות חיים שהשתנתה.כשהאיום המרחף מעל הוא פגיעה בדמוי העצמי ובביטחון העצמי, ולעיתים תחושה של חוסר אונים, תסכול, כעס ובלבול לגבי הזהות שלי (מי אני  אם אינני בעל תפקיד או מקצוע? או מי אני אם אינני אשתו של צביקה?)  

צמתים בדרך החיים

כך אנו מגלים שבכל שלב בחיים, גם בתקופת הזיקנה ניצב האדם בפני לא מעט צמתים כשעליו להחליט לאן לפנות. רבות ומגוונות הן השאלות בצמתים אלו: האם לחפש עבודה חלופית כשהפרישה היא בגיל שבו האדם עדיין בריא ומעוניין לעבוד? או לחפש עיסוקי פנאי מעניינים? איך מתמודדים עם הירידה בזיכרון כשהאדם מרגיש שבזמן האחרון הוא מתקשה להתרכז, נוטה לשכוח דברים? האם ישנן דרכים לשפר זיכרון? האם לעבור לדיור מוגן כשחלה ירידה בבריאות או לקבל עזרה בבית? איך מתמודדים עם בן זוג חולה שמצבו מתדרדר בעוד האחר בריא? האם להמשיך בפעילות לבד? או לתמוך בבן הזוג ולהישאר לפי בקשתו בבית? איך מתמודדים עם מוגבלות ונכות בזיקנה המאוחרת? איך ממשיכים לחיות ולמצוא סיפוק ומשמעות לאחר פטירת בן או בת זוג ? איך ובמה למלא את הזמן הרב שבידי? האם להישאר במקום מגורי או לעבור לגור בקירבת ילדי?

שאלות רבות מתעוררות גם ביחס לילדים ולנכדים. לא מעט הורים מבוגרים טרודים בבעיות שמתעוררות בתקשורת עם הילדים ו/או הנכדים ובמתן עזרה להם. וכמובן ששאלות רבות יש לילדים  הבוגרים לגבי הטיפול שלהם בהזדקנות ההורים. שאלות רבות נוגעות לצורך לקבל החלטות שהן בניגוד לרצון ההורה. כמו עזרה בבית, הפסקת נהיגה של הורה ועוד.

טיפול פסיכולוגי, ייעוץ או קבלת מידע

כשאדם במהלך ההזדקנות זקוק לייעוץ או הכוונה לגבי המשך דרכו, או כשילד מבוגר מחפש מענה למצוקה של הורה זקן, הם במרבית המקרים אינם יודעים למי לפנות. הם הרי אינם זקוקים לטיפול פסיכולוגי, ואף אינם זקוקים לתמיכה סוציאלית. אנשים אלה זקוקים למידע, לייעוץ או להכוונה לגבי תהליכים ושינויים שהם ברובם נורמטיביים ואוניברסאליים. הם זקוקים לכלים כדי להתמודד טוב יותר וביעילות רבה יותר.  

תפקידו של היועץ, בשונה מהרופא, הוא למצוא מה כן בסדר אצל האדם ולא מה לא בסדר אצלו. לגלות את הכוחות, את הרזרבות והמשאבים שברשותו ולעזור לו להשתמש בהם באופן נכון. רזרבות לא מנוצלות נמצאות אצל כל אדם גם אם הוא זקן וחולה. הייעוץ  על פי רוב מתבטא במספר מוגבל של מפגשים. יתכן גם מפגש אחד שבו מגיע אדם שכבר חצה מזמן את גיל ה-60  עם בקשה להתחלק או להתייעץ בעניין שמעסיק אותו במיוחד. לעיתים הקשר הראשוני הוא עם אחד הילדים ואפילו של אחד הנכדים שמעודד ואף מסייע להורה הנזקק לפנות לייעוץ, אך לאחרונה מתרבות הפניות הישירות, כולל של אלו שמתגוררים בדיורים מוגנים.

שפרה בת 92 וחצי הגיעה לשיחות עם הפסיכולוגית בהמלצת נכדתה. היא אישה צלולה עצמאית דעתנית, ופעילה. הקושי הגדול שלה הוא להשלים עם העובדה הבלתי נמנעת שהיא זקוקה לשרותיה של מטפלת סיעודית: "אני לא יכולה לסבול שמי שהיא תסתובב אצלי בבית. אני לא רוצה שתבשל בשבילי. אני מבשלת מצוין, אז מה אם הבית לא מסודר. למי זה איכפת. אני אתבייש לצאת איתה לרחוב. מה יגידו ששפרה זקנה. אני עדיין מרגישה צעירה ועובדה שכולם חושבים שאני בת 80 ולא יותר."

הייעוץ או הטיפול "תפור" לפי בקשת הפונה. יש מי שמעוניינים להתמקד בשאלה אחת בלבד כמו למשל האם לעבור לדיור מוגן או להישאר בבית עם מטפל או מטפלת? איך להתמודד עם בן זוג שנמצא בתהליך דמנטי? איך לשמור על קשר טוב עם הנכדים כשההורים-הילדים מסוכסכים ביניהם ו/או עומדים בפני גירושים? איך מתמודדים עם חילוקי דעות במשפחה, עם תחושות קיפוח של ילדים, עם בדידות ואכזבה מילדים ונכדים שאינם שומרים על קשר תכוף מספיק? איך מתמודדים עם בקשות של ילדים לכספים, שרותי בייביסיטר שלא תואמים את רצונות ואפשרויות ההורים? ועוד מצבים שונים בהם ההורים המבוגרים מוטרדים מאוד שהילדים אינם נוהגים נכון בעניין מסוים בחייהם.

יש לא מעט מבוגרים שמגיעים בחשש רב למפגש יחיד אך נשארים לטיפול קצר מועד או ארוך יותר שבו על פי רוב עוסקים ברצון לשפר את איכות החיים ואת שביעות הרצון בזיקנה. ניתן לבנות תכנית קצרה הכוללת מספר מפגשים בהם עוסקים בהערכה ובניהול זמן חיים, בהערכה ובתכנון של יעדים לשינוי בתחומי החיים השונים במסגרת מובנית כשכל מפגש עוסק בנושא אחר.

יש כאלה שזקוקים למפגשים כדי לדבר על העבר, על דברים שצפים ועולים בזיקנה כשיש יותר זמן, ופחות הדחקות, ולעיתים האדם מרגיש שהוא מוצף בזיכרונות שחשוב ל"עבד" אותם. אחרים זקוקים לתמיכה ועידוד בשלב זה של חייהם שבו הם מרגישים לעיתים חסרי כיוון ומטרה, עם זהות לא ברורה, או תסכולים שונים. וישנם גם כאלו שנושאים איתם שנים רבות חוויות מרגשות ומסתפקים בכך שהם מספרים את ספור חייהם, מפקידים את הסיפור הפרטי, את המחשבות הכמוסות, לעיתים אף סודות, שאינם יכולים לחלוק עם בני משפחה. לאלו אין צפייה לשנוי גדול אלא יותר לאוזן קשבת, עידוד ותמיכה.  

המפגש הטיפולי -  מסע משותף מעבר לזמנים

דווקא בגיל מבוגר, ניתן בסיוע הפסיכולוג, לגלות זווית חדשה ושונה לאירועים או מצבים שונים בספור החיים שבעבר התקשו אנשים להבין או להשלים עימם. שחזור וניתוח האירועים הללו בפרספקטיבה של שנות חיים, ניסיון וחוכמה הינה התנסות משמעותית ביותר. החיבור בין המטפל לבין המטופל בזיקנה הוא הזדמנות ייחודית ונדירה למפגש אינטימי של האדם המבוגר עם זולתו ועם עצמו. אפשרות לדיאלוג אמיתי שבו חוזר המטופל ומתחבר לעצמי המשוחרר מכבלי הגיל והשנים. הראי הוא לא הראי החיצוני החברתי, אלא הראי הפנימי איתו הוא יכול לטייל כמו עליסה בארץ הפלאות בעולמות שונים. אחורה, קדימה, למעלה, למטה, מלפנים ומאחור.

כשמדובר באוכלוסיית הזקנים ביותר שהם לרוב מוגבלים וסובלים מאובדנים, מטרות ההתערבות והטפול הן שונות. שתי המטרות העיקריות  הן לזהות את אותם תחומים הניתנים לשנוי, והשנייה היא שמירה על האוטונומיה שלו. בכל מצב יש לעודד את העצמאות של האדם הזקן וזה אומר לא פעם טיפול פחות מסיבי שלא יפריע לתפקוד הרגיל שלו, פחות תרופות ו/או דחייה של הוצאה של הזקן מהבית לאשפוז סיעודי עד כמה שניתן. 

לסיכום, ניתן לומר שבמהלך שנים ארוכות של הזדקנות וגם בזיקנה המאוחרת יכולים רבים מבני האוכלוסייה המבוגרת למצוא את עצמם בצמתים בחיים בהם יש לקבל החלטות ולבחור בדרך השונה מזו שהכירו בעבר. אוכלוסיה זו זקוקה לייעוץ, להכוונה ולעיתים גם לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם המעברים החדשים בחייהם ולהסתגל לדרכים החדשות. זו ברובה אוכלוסיה בריאה שעוברת תהליכים נורמטיביים ולכן המסגרת הרפואית איננה יכולה לסייע להם. הם זקוקים ברובם לליווי, להכוונה ולעיתים גם לתמיכה מאיש מקצוע ומומחה בתחום הבריאות החיובית.