אימון אישי לפרישה מעבודה

ד"ר עירית רגב

"דחוף מאוד לתת לעצמי עכשיו הזדמנויות נוספות,

לצאת מתוך ההזדמנויות הקודמות שכבר ממשו,

לעבר אפשרויות חדשות-חדישות, אפשרויות פתוחות." (דוד אבידן).

פרישה מהעבודה היא אחד ממעברי החיים המרכזיים המסמלים מעבר לתקופה חדשה. עבור אנשים רבים  זוהי פרידה מתבנית חיים משמעותית , עבור רבים זו יכולה להיות  הזדמנות לבדוק אפשרויות חדשות וחדישות. השיר הפותח מאמר זה, שורות מספר משירו של המשורר דוד אבידן מעלה  בעיני את ההזדמנויות הנפתחות בתקופות חדשות, המשורר מתאר בשיר דחיפות המרמזת על  מצוקה מסוימת האופיינית לתקופות של שינוי ומעבר,  אך יש בשיר  גם אופטימיות ותקווה, יחד עם תיאור מדויק של תהליך חיפוש  והתמודדות. המשורר מצביע על האחריות העומדת בפניו של מי שנמצא בתקופות של מעבר. האחריות לחפש, לפתוח דלתות... להתבונן.

במעבר מחיי עבודה לפרישה עשויים להתעורר רגשות משולבים של הקלה ואשמה, פרידה והתנתקות, כעסים ואבל. הפרישה, עבור חלק מהעובדים אינה פשוטה; משמעותה פרידה מסדר יום מובנה, מאנשים, סגנון חיים ומטרות.  עבור אחרים זו דווקא עשויה להיות תחילתה של תקופת חיים  מלאת אפשרויות מאתגרות ומעשירות; שלב בחיים שבו יש הזדמנות לממש פעילויות ותחומי עניין שלא התפנו אליהם עד כה.

תקופת החיים שאחרי שונת העבודה, אינה מגדיר תפקיד ומשימות חברתיות ולכן גורמת  לרבים לתחושות של אי-ודאות. עובדים רבים מכחישים את הפרישה ומאמינים כי הדברים יתרחשו בעצמם. תוצאות ההכחשה מתבטאות בהעדר תכנון של זמן החיים החדש וכתוצאה מכך הגבלת אפשרויות הבחירה וההזדמנויות לפעילות משמעותית.   היעדר תכנון זה מונע מרבים את ההזדמנויות הנוספות, החדשות והחדישות!  רבים מהעובדים  מקפידים על תכנון פיננסי  אך מזניחים את תכנון הזמן האישי. אומנם בחלק מהאירגונים מתקיימות תוכניות קבוצתיות להכנה לקראת פרישה, אך רבים הפורשים אינם נהנים מתוכניות אלו. חלקם עובדים אצל מעסיקים שאינם מקיימים תוכניות הכנה, אחרים עובדים כעצמאיים.  יתר על כן, גם במקומות בהם מתקיימות תוכניות כאלו, חלק מהעובדים אשר להם מוצע להשתתף בתוכנית הקבוצתית, אינם מעוניינים בכך מסיבות שונות. חלקם אינם רגילים למרחב הקבוצתי שבו יש חשיפה אישית. אחרים זקוקים לקשר האישי כדי להתכונן לתקופת החיים החדשה.

לכל אותם אנשים יתאים מודל האימון האישי. מסגרת האימון האישי נותנת מקום נוח לאדם להתחלק ברגשות לגבי מעבר החיים המשמעותי הזה.   האימון עוסק פחות בעבר ובבעיות שנוצרו, ויותר בכוחותיו של האדם ובעתידו.  יתרונות האימון בהיותו ממוקד בהבנייתה של תוכנית פעולה המותאמת לצרכיו, רצונותיו וכישוריו של המתאמן תוך קידום איכות חייו. במהלך המפגשים המשותפים מגבש  הפורש תוכנית אשר מאפשרת לאגם את מרב המשאבים והיכולות העומדים לרשותו בכדי להשיג  מטרות, להציב יעדים ולתת לעצמו הזדמנויות חדשות...

בתהליך האימון האישי יתחיל  המאמן לבנות את מפת הדרכים שלו דרך תהליך של בדיקה וחיפוש, מה מתאים לאדם ומה עונה על צרכיו ומשאלותיו.  בסדרה של מספר מפגשים ממוקדים  יוכל המתאמן  לבנות תוכנית אופרטיבית לתקופה החדשה ולגלות את ההזדמנויות החדשות בבחינת כשנסגרת דלת –נפתח חלון.

האימון האישי לקראת  נועד להקל את ההסתגלות למעבר ולעזור לאנשים לתכנן את חייהם בשלב החיים החדש. האימון מסייע בפתוח מודעות אישית, הבהרת ערכים אישיים, ציפיות ומטרות ריאליות ההולמות את שלב החיים בו נמצא הפורש.

התכנון צריך להתחיל מתפישת האני, בדיקה וחיפוש של מערכת הערכים, צרכים לאיכות חיים ומשאלות. יש לזהות כישורים, כישרונות, וחלומות שלא באו לידי ביטוי בתפקיד התעסוקתי שהאדם מילא.

 אחרי תקופת החיפוש והבדיקה תגיע תקופה ממוקדת יותר שבה תבנה מפת הפרישה. במסגרת זו ילמד הפורש להציב מטרות אישיות, ולקבל החלטות שיביאו להשגת המטרות. 

כחלק מעקרון מרכזי זה, יש לציין את החשיבות של בניית תיק חברתי מאוזן ומגוון.  התיק החברתי  המאוזן מתייחס לבניית תוכנית חיים חדשה אשר בה יינתן ייצוג לסוגי פעילויות מגוונים הכוללים פעילויות קבוצתיות, פרטניות, יצירתיות ופיזיות. פעילויות ארוכות טווח  ופעילויות קצרות-טווח, תפקידים פורמליים ותפקידים בלתי-פורמליים, קשרים חברתיים ותפקידי למידה. כדי לממש את המטרות האלו ולבנות את התיק החברתי המאוזן, ראוי כי הפרט יערוך בדיקה והכרות של תשתיות והזדמנויות לפעילות בקהילה .

האימון האישי נשען על  אמונה כי לכל אדם יש כוחות, יכולות ומשאבים  העומדים לרשותו במצבים של שינוי ומעברי-חיים.  גישת הכוחות מדגישה את יכולתם של אנשים להגדיר טוב יותר מכל אחד אחר מה הם הדברים החשובים עבורם.  האימון האישי מתבונן על  מאגר הכוחות  המצוי בתיבת האוצרות של כל אחד מהפונים לאימון ולא מתמקד דווקא בבעיות ובקשיים.  הגישה מבוססת על תהליך יצירתי משותף של חיפוש תוך העצמת המתאמן כבסיס ליצירת תוכנית חיים חדשה. שותפות כזו  נוצרת  באווירה  מאפשרת ומקדמת תוך יצירת יחסים בינאישיים  מקדמי שתוף-פעולה המובילה לסיעור מוחות משותף וחיפוש הזדמנויות ואפשרויות חדשות. בתהליך כמה שלבים:

1. איתור כישורים, כישרונות, חלומות, מיומנויות,  אהבות והתנסויות קודמות.  זהו תהליך  עדין הכולל היזכרות, נבירה, חיפוש ארכיאולוגי בכל אותם  חלקים של האני , חלקם חבויים וסמויים מן העין, חלקם נשכחו, אחדים נקברו ברבות השנים תחת מעטה עבודה, התחייבויות ושגרה...

 2. הצבת מטרות ויעדים  ואיתור הזדמנויות תוך קישורם לעולמות התוכן שעלו בשלב הראשון. מטרות,  יעדים אישיים ואיתור הזדמנויות הם פועל יוצא של עולם הניסיונות, החלומות והכישורים של הנועץ.

3. איתור חסמים  וגורמים מעכבי מימוש וביצוע. איתור גורמים פנימיים כגון דימוי וציפיות האדם מעצמו, פחדים וחרדות וכן גורמים חיצוניים כגון  מגבלות סביבתיות, נגישות,  היעדר תמיכה חברתית ועוד.

 4. בניית תוכנית חיים חדשה הנגזרת מתוך השלבים הראשונים וכוללת את המרכיבים האישיים המיוחדים הייחודיים של האדם, את מגוון החלומות הכישורים , המטרות והיעדים שלו. תוכנית החיים היא החלק האופרטיבי , המעשי של האימון לקראת פרישה ומשמעותה  הרכבת חלקי הפאזל לכלל שלם אחד. 

"יש לי כתיבה זורמת, ואני מתגבר כמעט על כל אתגר,

אבל לא זה מה שאני מחפש, לכן אני מחפש אפשרויות חדשות.

אני אמצא אותן, אל דאגה, אני אמצא אותן.

הן כבר מחכות לי ליד פתח הבית, הן מחכות לי.

הן יודעות עלי כל מה שצריך לדעת – יש להן כל הנתונים.

הן פועלות לפי הנתונים שיש להן ולפי המידע הדרוש.

הן מחפשות אותי כמו שאני מחפש אותן,

כי אני האפשרות שלהן כמו שהן האפשרות שלי."

האופטימיות בשיר אינה  מקרית בעיני. זה המחפש, המעיז לבחון, לבדוק ולשאול,  אכן ימצא.  אורי בן ה-67 הוא דוגמא טובה  למי שהעז לשאול, להציב מטרות ולבנות תוכנית.  כאשר פנה  לאימון אישי , הוא היה כחצי שנה לאחר שפרש מעבודתו. כפי שהצהיר בתחילה, הוא לא רצה לתכנן את חייו. "כל החיים הייתי מתוכנת" אמר בפגישה הראשונה "ולא רציתי להיכנס שוב למסגרת שיש בה מטרות, יעדים, מחויבויות ולוחות זמנים".  הוא פנה , כאמור לאחר כחצי שנה, כשהרגיש שהזמן חומק בין אצבעותיו. "שעות הבוקר  התמסמסו להן במהירות",  תיאר בפגישה, אחר הצהרים שלו הוקדש לפעילות ספורטיבית אך הוא חש כי הימים חולפים ואותה מנגינה נשארת. מנגינה של סתמיות וחוסר שביעות רצון מחייו.  במהלך  שישה מפגשים,  הוא נזכר בחלומותיו, כישוריו, שבילים וצמתים בהם עמד בחייו.  באחד המפגשים הראשונים, באמצעות אחד התרגילים נזכר   בערגה,   באהבתו הרבה  לשפה  ולתרבות הלדינו, עליה גדל.   הוא איתר עמותה של דוברי לדינו ומשמרי השפה  והחליט  להצטרף לפעילות בעמותה.  להפתעתו גילה שיש גם  פעילות חברתית  ותרבותית והתגייס בהתלהבות רבה למען שימור התרבות והשפה.  אורי מצא את ההזדמנות  הנוספת שלו. זה הפך להיות חלק מתוכנית החיים החדשה שלו.