לטפל בהורה קשיש – ייעוץ ותמיכה למטפלים עיקריים

ד"ר עירית רגב, מכון צמתים

המשפחה המודרנית מתמודדת עם משימות טיפול מורכבות וממושכות יותר בקשישים מאשר בדורות הקודמים. כיצד מתמרנים בני משפחה המטפלים בקשיש סיעודי בין התפקידים השונים? האם ניתן להקל עליהם? ומהם ה"מחירים" האישיים הכרוכים בתקופה זו? 

אבי  ומירב   פנו  לייעוץ  זוגי בעקבות מתח ומשבר ביחסיהם האישיים. בני הזוג, בשנות הארבעים לחייהם תארו  יחסים תקינים במשפחתם בעבר, עד מהרה  התגלגלה השיחה  לטיפול של מירב באימה שלה.  האם הקשישה בת השמונים, התגוררה לבדה בדירה קטנה  ולא יצאה כלל מהבית בשלוש השנים האחרונות.  מירב, בת יחידה ומסורה מאוד, נהגה לבקר את האם המוגבלת בבוקר לפני לכתה לעבודה ובשעות אחר הצהריים כשחזרה.  היא דאגה לקניות, ניקוי הבית, כביסה ותרופות. מה הפלא   שמירב הרגישה רוב הזמן עייפה וחסרת סבלנות?   האם לא הסכימה  לקבל שירותי מטפלת או עוזרת בית וטענה בתוקף שאין לה בכלל צורך בעזרה.

הפנייה הזו אינה חריגה כלל ועיקר.  בני משפחה רבים פונים לייעוץ סביב נושאים שונים הקשורים בטיפול בהורים זקנים, והמשפיעים על מערכת היחסים בין האחים/אחיות, בין בני זוג וילדים בוגרים. חלק מהפונים מתארים תחושות קשות של לחץ ועומס אישי אליהם מתלווה אי-הוודאות הקשורה בתפקיד הלא צפוי הזה, בהעדר הכוונה, תמיכה וליווי מקצועיים הגורמים לתחושת זרות של המשפחה המטופלת כמי שמטיילים בארץ לא נודעת.

 תפקיד המטפל המשפחתי, הלא-פורמלי, אינו חדש. דורות רבים בעבר התנסו בתפקידי טיפול כאלו, אך דומה כי העלייה בתוחלת החיים אליה מתלווה עלייה בתוחלת התלות, מעמידה את המשפחה בפני משימות טיפול מאתגרות במיוחד. בני המשפחה מתמודדים כיום עם משימות הכרוכות בטיפולים רפואיים, בליווי בן המשפחה (בדרך-כלל בן/זןג או הורה) במצבים כרוניים מתמשכים ובטיפול בסוף החיים.  מחקרים הראו כי המשפחה היא זו המספקת 80% - 90%  מצרכיו האישיים של הקשיש התלוי בה (אכילה, הלבשה, רחצה וכד').המטפלים העיקריים הם בעיקר בן/בת הזוג , בנות, כלות ובנים. התפקיד יכול להשתרע על פני שנים אחדות ואפילו על-פני מספר שלבי חיים. הספרות המקצועית מכנה תקופה זו "הקריירה הבלתי צפויה" ביטוי המסביר במידה רבה לא רק  את אופי התפקיד  אלא גם את תובענותו והמורכבות המלווים בתחושת פתאומיות , גם במקרים בהם היה צפוי שבן המשפחה הקשיש יזדקק לעזרה. תחושת הפתאומיות והדחיפות שבה יש להיערך לעיתים לטיפול יוצרת  בד בבד עומס פיזי ורגשי. תחושת העומס היא אישית ומשתנה מאדם לאדם. קיימים אומנם מדדים אובייקטיבים הכוללים את מספר משימות הטיפול, שעות הטיפול, וסוג המשימות  (רחצה מצד אחד  וסידור הבית מצד שני). לצד המדדים האובייקטיבים יש גם מדדים סובייקטיביים שמתייחסים לתחושת המטפל ורגשותיו לגבי עצם הטיפול.  תחושות אלו נשענות לא אחת על מערכות היחסים הקודמות עם ההורה או בן הזוג הזקוק לעזרה. מערכת יחסים בעייתית בעבר עשויה לגרום לקשיים ואי-רצון אצל  בן המשפחה המטפל כמו גם אצל הקשיש עצמו.  במקרים מסוימים עשוי המטפל לחוש כי אינו מסוגל להתמודד עם המשימה או שאינו ממלא אותה כראוי. אחרים  מדווחים דווקא על הזדמנות לתיקון הקשרים ועל תחושת של צמיחה והתקרבות ביחסים בעקבות העזרה  הניתנת להורה הקשיש.

בועז  ויואב, שני אחים המטפלים כיום באביהם מתארים אב נוקשה, חסר סבלנות אשר תמיד היה עסוק מידי. אב שלא הביע רגשות חום ואהבה ולא בילה איתם כמעט בימי ילדותם. בשנה האחרונה חלה האב ונזקק לעזרה חיי היום-יום. בועז ויואב החלו לבקר בתורנות פעמיים-שלוש בשבוע, עורכים עבורו קניות, מסדרים את הבית ואפילו עוזרים ברחצה.  בהדרגה גילו בועז ויואב  אבא אחר לגמרי.  האב גילה  סימנים של רוך כלפיהם, התעניין בחייהם ואפילו דיבר בגילוי לב על תחושת החמצה בקשר איתם בשנים המוקדמות.  שני האחים גילו שגם הם מגלים כלפיו רוך וחיבה כפי שלא העזו לעשות קודם לכן. ההתקרבות הזו, שיחות הנפש בין האב לבניו  מידי שבוע, הפכו להיות מקור  להנאה וסיפוק.

לעומתם, החוויה של  רונית  ואיריס שונה לחלוטין. מותו של אביהם, הותיר את האם חסרת אונים ומפוחדת. הבת הבכורה, רונית  הציעה כי האם תעבור להתגורר אצלה, מתוך רצון לעזור ולהקל. אך החיים המשותפים העלו קונפליקטים בלתי סגורים מהילדות של רונית.  היא  חשה  כי האם  חוזרת ומנהלת את חייה,  מנהלת את המטבח ומתערבת בחיי הנכדים.  רונית שהצליחה לפתח תחושה של עצמאות ואוטונומיה לאחר נישואיה, שבה והרגישה "כמו ילדה בבית של אמא", לכך התלווה כעס שהלך והתעצם על אחותה איריס, הבת ה"מועדפת", "המוצלחת" אשר  הגיעה רק לעיתים רחוקות והשאירה את איריס להתמודדות לבד.

שני הסיפורים האלו  מעידים על המורכבות הרבה בתפקיד המשתנה של המטפל המשפחתי כאשר אופי הטיפול והתגובות האישיות של המטפלים ושל המטופלים כאחד  מהווים פסיפס  המורכב מחלקים רבים בהם זיכרונות ילדות, חשבונות משפחתיים עתיקי יומין, סודות, מאבקי כוח ומרכיבי אישיות ייחודיים.

כך או כך, שינוי מצבו של הורה זקן או בן/בת זוג מפרים את האיזון המשפחתי  העדין וזה  עשוי להוביל למתחים תוך-אישיים ובין-אישיים. הטיפול בהורה קשיש  יכול להציף קונפליקטים מהילדות הקשורים לחיבת ההורים,  מתיבת הפנדורה המשפחתית עשויות לצוץ  נאמנויות שהופרו, בריתות ישנות ומריבות עתיקות.  מצבי מתח אלו המתווספים למשימות הטיפול עשויים להוליד מצוקה רגשית . תופעות כמו דיכאון, חרדה, תסכול, נדודי שינה והפרעות אכילה הם רק חלק מהסימפטומים עליהם מדווים בני משפחה המטפלים בהורה קשיש. הם עשויים לסבול גם מחרדות שונות כגון חרדה פיליאלית (חרדת הצאצא) (Filial anxiety) המשקפת פחד מפני כשלון בגלל ספקות לגבי היכולת האישית להתמודד עם משימות הטיפול. חרדה נוספת קשורה לאי-הוודאות במצבו של ההורה בעתיד וחוסר היכולת לנבא את העתיד ולמנוע הסלמה נוספת במצב. לרגשות אלו מתווספת תחושת חוסר האיזון בין מה שקיבלו מההורה בעבר לבין מה שהם מסוגלים להעניק לו. לתחושת הבנים המטפלים מתווסף עומס התפקידים הנובע מדרישות העולות מהתפקידים האחרים הקיימים בחייו (כמו תפקידים בעבודה ובמשפחה הגרעינית) של המטפל ומתחושתו כי לא נותר לו די זמן אישי ואנרגיה לעצמו על מנת למלא את המצברים כדי שיוכל למלא היטב את תפקידיו.

נוכח  מורכבות התפקיד וקשייו  אין ספק כי המטפלים העיקריים, אשר בדרך-כלל הם בני המשפחה הקרובה - היא קבוצת הנמצאת בסיכון פסיכולוגי. זו קבוצה אשר חשה מבודדת לעיתים, ללא כתובת ברורה לפניות, ללא מידע על שירותים אפשריים בקהילה עבור הקשיש ומשפחתו. אנשי המקצוע בשירותים הרפואיים והחברתיים הפורמאליים, פוגשים בדרך-כלל את המטפלים המשפחתיים כמלוויו  של הקשיש.  המטפלים העיקריים  מגיעים אל אנשי המקצוע בדרך-כלל בעטיה של בעיה תפקודית, בריאותית, נפשית של הקשיש. מטבע הדברים לפיכך, תשומת הלב המקצועית ממוקדת בקשיש עצמו. אוכלוסיית המטפלים, הנושאים בעול הטיפול אינה זוכה בדרך-כלל לעצה, הכוונה, ותמיכה מקצועית ונותרת עם תחושות הבדידות, הלבדיות והעומס.

סוף-דבר: אבי ומירב  הגיעו לייעוץ. הם פנו בשלב שבו מירב היתה מותשת ומערכת היחסים הזוגית שלהם עמדה בפני קריסה.   הייעוץ אפשר למירב להתבונן על מערכת היחסים שלה עם אימה, עם בעלה וילדיה, לבחון את תחושות האשמה שלה ולהחליט בסופו של דבר על מינון הסיוע והעזרה לאם אשר יענה על רצונה לתת לאם טיפול טוב,  אך גם יענה על הצרכים והרצונות של מירב עצמה.   היא למדה לאזן בין מישורים שונים בחייה – מישר חייה המשפחה – מישור חיי העובדה ותפקידה כמטפלת עיקרית באימה.  בתהליך לא פשוט שכלל  שיחות משותפות עם אבי וגם שיחות נפרדות איתה הבינה מירב כי פ האם תמשיך להתנגד לקבלת עזרה חיצונית ועליה להיות ברורה והחלטית ב

מחקרים מעידים כיום כי אלו מבין המטפלים העיקריים אשר פנו לקבלת ייעוץ, תמיכה וסיוע הקלו במידה רבה על תחושת הלחץ והעומס שלהם. מידע על מצבו הרפואי של הזקן, מידע על מערכות השירותים והתמיכה בישראל  וכן ידע על דרכי טיפול והתמודדות  אפשריות העשירו את רפרטואר התגובות של בני המשפחה.  אלו מביניהם אשר בנוסף למידע הזה נהנו גם מתמיכה וייעוץ פסיכולוגיים  הרגישו כי שוחרר  שסתום  הלחץ . לצערנו רוב  המטפלים העיקריים אינם פונים מיוזמתם לקבלת ייעוץ, כאמור,  גם רוב אנשי המקצוע אינם מודעים למצוקות של בני המשפחה וממעטים להציע ייעוץ כזה ולהפנות לגורמים המתאימים. מודעות לנושא של הגורמים המעורבים בטיפול: הפורמליים (אנשי מקצוע ומעצבי מדיניות חברתית) והלא-פורמליים (בני המשפחה ), יכול  להאיר עיניים, להקל את המשא האישי ובסופו של דבר לתרום לאיכות חייהם של המטפלים העיקריים ושל המטופלים שלהם.