מה קורה מאחורי הדלת הסגורה? במקום בו נפגשים עם הפסיכולוג או היועץ. על שאלה מסקרנת זו עונה ד"ר ליאורה בר-טור במאמרה המקיף על טיפול וייעוץ פסיכולוגי בגיל המבוגר (ראה עמוד     ). אבל בעקבותיה מתעוררת שאלה נוספת, מסקרנת לא פחות: איזה נושאים עולים בפגישה הטיפולית, מהם הרגשות והמחשבות שאותם רוצים לחלוק עם איש מקצוע כדי לקבל עזרה ותמיכה.

שמונה נושאים (ויש נוספים) העולים בשיחה עם הפסיכולוג

לאיש לא איכפת ממני  -  הרגשת בדידות

אדם בודד מרגיש ריחוק מאנשים אחרים, הוא מרגיש שנעזב על ידם, דחוי ולא רצוי. הוא כמה לקרבה, לאינטימיות ולתמיכה רגשית. הרגשת בדידות פוקדת את האדם לא רק כאשר הוא נמצא לבד או חי לבד אלא לעיתים גם בהיותו עם בני משפחה או בנוכחות אנשים אחרים. הרגשת בדידות היא חוויה פנימית קשה המשפיעה על מצב הרוח ועל התפקוד בתחומים רבים.

אין מה לעשות  -  הרגשת אין אונים, תלות ואובדן עצמאות  

הרגשות של אין אונים ואובדן שליטה מלוות לעיתים את תקופת הזיקנה, במיוחד כאשר האדם חולה פיזית או בודד. הוא מרגיש שאיבד את עצמאותו, תלוי באנשים אחרים וחסר יכולת להשפיע על חייו ולשנותם. מבוגרים רבים מתייחסים לאובדן עצמאותם ולתלות שלהם באחרים כאל מצב ממנו הם חוששים יותר מכל.

הוא כל כך חסר לי  -  התמודדות עם אבדנים של אנשים אהובים

בגיל מבוגר מתרחשים אבדנים אישיים רבים, של בני משפחה ושל חברים קרובים. אבדנים אלה מלווים ברגשות כאב, געגוע, צער ולפעמים גם ברגשות אשמה וכעס. תהליכי האבל וההתמודדות עם האובדן מהווים את אחד המוקדים של הטיפול הנפשי.   

אני לא מה שהייתי  -  התמודדות עם שינויים בבריאות, בתפקידים מקצועיים ומעמד חברתי

עם הגיל מתרחשים שינויים בתחומי חיים שונים: במצב הבריאות, בתפקידים המקצועיים ובמעמד החברתי. אחת המטלות הפסיכולוגיות החשובות בזיקנה היא הסתגלות לשינויים אלה. לפעמים נחווים השינויים כאובדן ומלווים ברגשות של עצב, כאב, אין אונים ופגיעה בתחושת הערך ובדימוי העצמי. 

בעצם, מי אני היום  -  שאלות לגבי דימוי עצמי

השינויים השונים המתרחשים בגיל מבוגר, ובעיקר אלה הקשורים לתפקוד גופני ולמראה חיצוני, מעוררים שאלות של זהות. האם אני הוא האדם שפניו מקומטות ושערותיו לבנות? שואל את עצמו האדם המסתכל במראה. שאלה זו מתחדדת על רקע הקצב השונה של השינויים בתחומים הגופניים, הקוגניטיביים והחברתיים. בצד שינויים במראה החיצוני וירידה במצב הבריאות הפיזי, נשמרים בקרב מרבית האנשים היכולות הקוגניטיביות (יכולות למידה, חשיבה וזכירה) והרגשיות, וחוכמת החיים אף מוסיפה ומצטברת. כך נוצר קונפליקט לגבי הדימוי העצמי: מי אני ולמה אני מסוגל.   

איך שהזמן רץ  -  מודעות לקרבה למוות ותחושת הזמן האוזל

מרבית האנשים המבוגרים מודעים לקרבה אל המוות והם עסוקים בזמן החולף ובמשמעויותיו. יש החווים את הזמן חולף במהירות רבה, רבה מדי, הם נבהלים ולפעמים פוחדים מהזמן ההולך ואוזל ומהמוות הצפוי להם. בקרב אנשים אחרים ההכרה בזמן האישי המוגבל מובילה לרצון לחיות חיים בעלי משמעות וטעם בזמן שנותר.  

האם יש לי הזדמנות נוספת -  הפקדת סודות, חרטות וסליחות

בתקופת הזיקנה יש אנשים המפנים ראש לאחור וסוקרים את מהלך חייהם. איזו דרך עברו, לאן הגיעו, מי האנשים החשובים עבורם, מה השיגו ומה איבדו. בסקירה זו מתעוררות לעיתים שאלות נוקבות לגבי החמצות וטעויות המלוות ברגשות חרטה ואשמה. במפגש הטיפולי יעלו רגשות אלו וכן האפשרות של פיוס עם מעשיו, זיכרונותיו ועם עצמו בזיקנתו.    

חדש כל יום תחת השמש  -  עיסוק במשמעות החיים

סקירת החיים בזיקנה באה כדי לתת מענה לשאלת השאלות: מהי משמעות החיים? מה היה טעמם ופשרם? יש אנשים זקנים המתחבטים בשאלות לגבי טעם קיומם, מה הם משאירים מאחוריהם, מהי משמעות הקשר עם בני משפחתם ועם חבריהם, מהו מקומם בחברה האנושית, ומה משקלם של ערכים מוסריים ושל אמונות. שאלת משמעות החיים מלווה את האדם לאורך כל מהלך חייו אך היא מקבלת עוצמה מיוחדת במינה במערכה האחרונה של החיים.