טוב שכן קרוב מאח רחוק  -  קשרים חברתיים בגיל המבוגר

ד"ר עירית רגב

(ענת ויעל הן חברות ילדות, חברותן נמשכת שנים רבות מאז ימי בית הספר העממי. כיום, שתיהן אלמנות המתגוררות בערים שונות. הן משוחחות בטלפון כמעט מידי יום ונפגשות לעיתים מזומנות. אומרת ענת: השיחות עם יעל הן הכיף היומי שלי. אנחנו מחליפות חוויות, מספרות על החיים שלנו וגם על הקשיים, נזכרות בתקופת הנעורים, באהבות הראשונות, צוחקות מאותם דברים. החברות הזאת היא המשענת שלי. נותנת לי כוח ומעשירה את חיי.

ענת פורשת לפנינו סיפור אישי של חברות המצטרף לסיפורים ולמחקרים רבים על חשיבותם של חברים לאורך מעגל החיים ובזיקנה. לחברות בשונה מהקשרים עם בני המשפחה – החשובים גם הם כמובן – יש אופי של בחירה, והיא נושאת את חותם החיבה וההערכה ההדדית, לצד מטען החוויות המשותפות משנים ארוכות או מעטות של היכרות וקשר אינטימי. לחברים קרובים יכול להיות תפקיד משמעותי כמקור של תמיכה רגשית, החשובה כל-כך בהתמודדות עם אתגרי הזיקנה בכלל ועם מצבי לחץ בפרט.  בתוך הרשת החברתית של האדם המבוגר מייצגים החברים את קבוצת השווים – על בסיס מאפיינים דומים של גיל, מעמד חברתי, מצב משפחתי וכדומה. קבוצת השווים יכולה לסייע  לאדם להיפרד מתפקידים ישנים, ללמוד תפקידים חדשים ולהסתגל אליהם.  חברות מעניקה תמיכה ל"אני" ואישור מחודש לדימוי העצמי בזיקנה.  קשרים עם בני משפחה קרובים (כמו ילדים) מדגישים  את המחויבות והתלות, המאיימים כאמור על הדימוי העצמי בזיקנה. לעומת זאת, חברים נתפשים על-ידי אנשים מבוגרים כפחות תובעניים וכמי שתמיכתם חיובית. חשיבותה של מערכת היחסים עם חברים, משום שהיא מבוססת על בחירה הדדית הנותנת  לאדם הנבחר ולקשר עצמו  הערכה וחיזוק של כוח המשיכה ושל האטרקטיביות שלו.

הכוח המחסן של החברות

מחקרים מצביעים על-כך שקשרים  חיוביים עם חברים משפיעים לטובה על מצב הבריאות הגופנית והנפשית כאחד. בשנת 2009 התפרסם מחקר של אוניברסיטת הרווארד אשר טען כי קשרים הדדיים עם חברים עוצרים את הירידה הקוגניטיבית בזיקנה.  באחד המחקרים ערכו החוקרים מאוניברסיטת קליפורניה ניסוי שבו  יצרו  לכלבים ולעכברים שני סוגים של סביבות. סביבה אחת דלה ומבודדת ואילו  סביבה אחרת עשירה  בגירויים ובקשרים חברתיים. הממצאים הראו כי  בעלי החיים שהוכנסו לסביבה העשירה בגירויים ובקשרים חברתיים שיפרו משמעותית את תפקודי המוח שלהם.  ממצאי מחקרים נוספים מראים כי התרומה החיובית של קשרי חברות הוכחה כחיובית גם לתפקודים גופניים-מוטוריים וגם לאריכות ימים.

מהו סוד "האזורים הכחולים" אשר בהם חיות קהילות של אנשים מאריכי חיים? החוקר דן ביוטנר יצא למסע בעולם וחקר קהילות קטנות של אנשים בני  מאה שנים ויותר, אותם  גילה באזורים שונים: באי אוקינאווה בדרום יפן, בחצי האי ניקויה בקוסטה ריקה ובלומה לינדה- עירה קטנה בפרברי לוס אנג'לס שיש בה קהילה אדוונטיסטים  (עדה נוצרית פרוטסטנטית) הוא כינה קהילות אלו בשם "האזורים הכחולים", וניסה להבין מה  סוד אריכות הימים של אנשים אלו אשר נראו לו נמרצים, מלאי חיים, פעילים ומעורבים. אחרי מחקר מקיף שכלל את בדיקת השפעת האקלים, דלילות החמצן, פעילות גופנית, פעילות חברתית ועוד, הגיע למסקנה שהצליח לפענח את סוד אריכות החיים. הסוד לדבריו הוא מארג הקשרים החברתיים בקהילות אלו.  את הבחנותיו אלו הוא פרסם בספר שנקרא "האזורים הכחולים" (שיצא לאור לאחרונה גם בעברית).

הצורך העמוק בקשרי חברות  -  האם הוא  משתנה לאורך החיים?

הצורך העמוק של בני-אדם בקשרים בינאישיים משמעותיים מבואר בתיאורית ההתקשרות הפסיכולוגית הנסמכת על הגדרתו של פרויד את היכולת לאהוב כקריטריון לבריאות נפשית. התקשרות לזולת נובעת מהזדקקות חזקה ובסיסית המשקפת את הצורך של כל אדם בביטחון, באהבה, בתחושת משמעות. תיאור זה מבאר את שורשי נחיצותם של קשרים משמעותיים, ומאפשר בה בעת להבין את תגובותיהם של אנשים מול איום על איכותם של קשרים כאלה או מול אובדנם.  הצורך בהתקשרות אינו נגרע עם השנים ואולי אף מתחזק לעת זיקנה, בהיותו מקור חשוב לתחושה שקיים אדם קרוב עליו ניתן לסמוך בשעת מצוקה. לצד תחושת בטחון זו, יחסים בינאישיים בזיקנה ממשיכים להיות מקור של משמעות בחיים, של אהבה ושל תחושת המשכיות.

איכות או כמות  - האם חשוב כמה חברים יש לי?

חלק  מהחוקרים טוענים  כי מספר גדול יותר של קשרים חברתיים תדירים, נמצא קשור למצב בריאותי טוב יותר. יש חוקרים הסבורים כי ככל שהרשת החברתית גדולה יותר, כן זוכה האדם המבוגר לתמיכה רגשית רבה יותר -  החשובה כל-כך לרווחתו . לדבריהם אפילו קשרים שטחיים ביותר חשובים בבחינת "כל המרבה הרי זה משובח". לעומתם, טוענים חוקרים אחרים כי  קשרים חברתיים רבים אינם ערובה לקשרים משמעותיים ואינטימיים, לפיהם איכות הקשרים ולא כמותם היא החשובה. 

לפי תיאוריה מעניינת וחדשנית המכונה בשם "תיאורית הבחירה הסוציו-אמוציונלית", אכן מספר הקשרים החברתיים יורד עם הגיל, אך תהליך זה נעשה מתוך בחירה ולא כתוצר של אילוץ או כורח חברתי. צמצום היקף הקשרים בזיקנה עשוי לשקף אסטרטגיה יעילה, המאפשרת לאנשים מבוגרים להתאים את מערך יחסיהם הבינאישיים לצרכיהם ולטובת רווחתם האישית.  תיאוריה זו מסבירה את ההבדלים בהתנהגות חברתית כתלויי גיל במונחים של שינוי במטרות האישיות ובצרכים החברתיים והרגשיים של האדם. שינוי זה, המתרחש כתהליך התפתחותי במהלך החיים, קשור בתפישת היחיד את העתיד. בילדות ובבגרות המוקדמת, כאשר העתיד נתפש כבלתי מוגבל, הצורך המרכזי של האדם הוא בקשרים חברתיים המשמשים לאיסוף מידע חיוני על העולם שבתוכו הוא חי ופועל ובהשגת מטרות ארוכות טווח. לעומת זאת, בבגרות המאוחרת ובזיקנה – כאשר העתיד נתפש כמוגבל יותר – עיקר עניינו של האדם הוא בקשרים בינאישיים אינטימיים בהווה, שאיכותם מעניקה משמעות ועומק לחוויות הקיום שלו. מתוך מוטיבציה זו נוטים אנשים מבוגרים לשמר ולטפח קשרים ותיקים ומשמעותיים שיש בהם תגמול רגשי, ובה בעת לצמצם את ההשקעה הרגשית בקיום קשרים בלתי-משמעותיים או ביצירת חברויות מזדמנות חדשות.

גישה זו מסבירה את דבריה של ענת בראשית המאמר,  הרואה את הקשר הוותיק שלה עם יעל – כקשר היותר משמעותי. קשרים חדשים שהיא יוצרת כיום משמעותיים עבורה פחות.

האם אפשר לרכוש חברים חדשים בגיל המבוגר?

מיתוסים שכיחים  נוטים לראות ברכישת חברים בגיל המבוגר משימה  קשה ואולי בלתי אפשרית. החוויות האישיות הנצברות במהלך החיים , מטען החיים השונה, אתגרים וקשיים אישיים מעצבים  סגנונות חיים שונים המקשים על יצירת חברים חדשים בגיל המבוגר.   יש הטוענים כי גם אותן  חברויות הנרקמות בגיל מבוגר אין בהן את אותה איכות ואינטימיות  החשובה כל-כך לרבים. מאידך, הצורך בקשרים חברתיים ובקשרים אינטימיים מלווה אותנו לאורך כל-חיינו.  לאחר הפרישה צורך זה מתעצם לעיתים. העבודה מספקת הזדמנויות לקשרים חברתיים ובינאישיים והנה עם הפסקתה מוצאים עצמם רבים מנותקים מאותה אינטראקציה  שהייתה חשובה ונתנה טעם  לחייהם.

 כך בדיוק מרגיש גדעון בן ה-70, מהנדס במקצועו, אשר  עבד שנים רבות בחברה ציבורית העוסקת בבנייה וניהל פרויקטים רחבי היקף בהם  עבד עם אנשי מקצוע שונים. יש לי צורך בקשרים חבריים  טובים והדוקים, אומר גדעון, פרשתי מעבודתי לפני שנה. כל זמן שעבדתי היו לי קשרים עם עמיתים, סדר יום עמוס ומעט זמן לחברים. עכשיו אני מכה על חטא. חסרים לי חברים. הצבתי מטרה חדשה לעצמי בפרישה – לרכוש חברים חדשים.

הקלות שבה ילדים מתקשרים אחד עם השני בגן השעשועים,  פונים ומשוחחים  אחד עם השני, הולכת ופוחתת ככל שאנחנו מתבגרים. כמובן שאנחנו שונים אחד מהשני, לכל אחד דפוס ייחודי וסגנון התקשרות אחר. אנשים בעלי אישיות מוחצנת פתוחים לנסות קשרים, מביעים עמדות חיוביות יותר ובעלי יכולת גבוהה לקשרים חברתיים בכל גיל.  אך גם אנשים סגורים יותר, בעלי אישיות מופנמת, יכולים בכל גיל  לנסות ולשפר מיומנויות חברתיות.  המודעות של גדעון  למהלך חייו – התמסרותו המוחלטת לעבודתו שלא אפשרה לו לשמור על קשרים עם חברים, בשילוב עם הרצון שלו  כיום  לקשרים חדשים הביאו אותו להחלטה כי זמן הפרישה הוא זמן מתאים להצבת מטרות אישיות חדשות. בין המטרות החדשות הוא רוצה להרחיב את המעגל החברתי שלו ולרכוש חברים חדשים. נחוש בהחלטה זו  וחמוש  בכוונות טובות ורציניות גדעון נרשם לקורס ברידג' ולחוג ריקודי עמים. בשיחה אחרונה איתו הוא מספר כי  יש לו חברויות וקשרים חדשים. הוא אומר: גיליתי בעצמי  חלקים  חדשים. תמיד ראיתי עצמי כאדם מופנם וסגור והנה עם  מעט ראש פתוח,  העזה ומטרה ברורה -  גיליתי שהכל אפשרי.

יש חוקרים המחזקים את דרכו של גדעון, הם סבורים כי קשרים חברתיים חיוניים בשנים מאוחרות בדיוק כמו בתקופות חיים קודמות.  לפיהם, החל מאמצע החיים, אנו מרגישים נוח יותר עם עצמנו, מקבלים טוב יותר את מכלול התכונות האישיות שלנו ומשלימים גם עם אלו הטובות פחות. זה מאפשר לנו להיות אמיצים יותר מבחינה חברתית, ולפתח קשרים חברתיים חדשים. יתכן והסברים אלו מבהירים את הגילויים החדשים של גדעון על עצמו. את המוכנות שלו להסתכן, לנסות פעילויות חדשות, קשרים חדשים, וגם להצליח בדרך בה בחר.

יחד עם זאת, במחקר שערכתי באוניברסיטה העברית בירושלים בהנחיית פרופ' ליטווין, נמצא  כי קשרים חברתיים בזיקנה המאוחרת  שוליים יותר מכפי ששערנו. אל מול חשיבותם ההולכת ומתעצמת של קשרים  עם בני המשפחה הגרעינית התגלו הקשרים החבריים  כתורמים תרומה שולית ביותר לתחושת הרווחה האישית. כיצד ניתן להסביר זאת?  אולי  בהתמעטות הקשרים החבריים על רקע אובדני הזיקנה, אולי בהתגברות הצורך בהידוק הקשרים עם בני המשפחה הקרובים, אולי זוהי אותה בחירה אליה מתייחסת תיאורית הבחירה הסוציו-אמוציונלית שהוצגה קודם לכן. . . כך או כך, מתברר כי לפחות לגבי חלק מהאנשים  הידוק הקשרים  החברתיים,  כפי שעולה מסיפורו של גדעון, אינו  עולה בכפיפה אחת עם צרכיהם לקשרים הדוקים יותר עם בני המשפחה.

אתגר היחיד ואתגר הקהילה

התחלות של קשרים חברתיים חדשים  ופעילות  חברתית פותחים אפשרות להרחבת רשתות חברתיות.  כל אדם יכול  לשפר, להרחיב ולהעיז להתחיל בקשרים חדשים. יחד עם זאת, יצירת קשרים חדשים דורשת מאמץ. הם אינם  מתרחשים מעצמם וזקוקים גם למרחב מאפשר ומקדם את היווצרותם ואת השמירה עליהם. כך שבצד האתגר האישי והאחריות האישית ליצירת רשת חברתית חדשה או לשמירה על זו הקיימת – ניצב גם אתגר של מנהיגי קהילות ושירותים חברתיים לבניית מסגרות המאפשרות יצירה של קשרים חברתיים ושמירה עליהם.