מצוקות נפשיות אופייניות במהלך ההזדקנות ובזיקנה
ההגדרה המוצעת לבריאות נפשית בהזדקנות מדגישה את הקשר הבלתי נפרד בין האדם וסביבתו: "הסתגלות מתאימה והתמודדות עם העולם האמיתי" ,(Schaie &Willis, 1996, p. 454) או "התמודדות עם המציאות המשתנה".
הבריאות הנפשית בהזדקנות כמו בכל שלב בהתפתחות נקבעת, אם כן,על פי היכולת של האדם להסתגל לסביבתו ולמלא אחר המשימות ההתפתחותיות המתאימות לאותו שלב. עם זאת הירידה במצב הביולוגי של האדם יכולה להקשות על ההתמודדות ובניגוד לשלבי התפתחות קודמים, האתגר הניצב בפני האדם הזקן הוא גדול הרבה יותר.
ההפרעות הנפשיות אצל האוכלוסייה המבוגרת הן לכן, בחלקן, תוצאה של הקושי להתמודד עם תהליכי ההזדקנות והסביבה המשתנה. הקושי יכול להיות עקב שינויים פיזיולוגיים, מחלות, אבדנים, שינויים באורח חיים עקב מגבלות הגיל ושימוש בתרופות; כל אלה וגורמים נוספים יכולים לשחק תפקיד חשוב בהפרעות הנפשיות בגיל המבוגר.
בתחום הפיזיולוגי - ירידה בשמיעה, בראייה או ביכולת הניידות משפיעים על האינטראקציה שהאדם יכול לפתח עם אחרים ומשפיעים גם על החוויה הפנימית של גרייה חושית. הירידה הכללית בזמן תגובה למשל, יכולה לערער את הביטחון העצמי, לגרום לסביבה להיות פחות קשובה וסובלנית ועקב כך לגרום לתחושה של בידוד ואפילו לבלבול במשימות פשוטות בחיי יום- יום . אם נוסיף לזה את החרדות עקב איבוד שליטה, שינויים אלו יכולים לגרום לתחושה של רדיפה (למשל שמנסים לרמות אותי, או לגנוב ממני ) שבמקרים קיצוניים דומה מאוד לפסיכופתולוגיה.
המשימות ההתפתחותיות החשובות במהלך ההזדקנות מתייחסות אם כן להתמודדות עם ירידה במצב הבריאות, עם צמצום העולם החברתי, ההסתגלות לפרישה, התמודדות עם אלמנות או הסתגלות למוסד כמו בית אבות או מסגרת סיעודית. מדובר בתהליך דינמי המשתנה בהתאם לשינויים החלים במהלך ההזדקנות.
מגוון ההפרעות הנפשיות בקרב האוכלוסייה המבוגרת הוא רחב ומקיף מכלול שלם של פסיכופתולוגיה הקיימת אצל האוכלוסייה הרחבה בכלל. עם זאת ישנן הפרעות רגשיות שכיחות ואופייניות להזדקנות. העיקריות שבהן: דיכאון וחרדה, היפוכונדריה, הפרעות אישיות ופרנויה בזיקנה.
ניתן לקרוא בהרחבה על ההפרעות האלה בספר "האתגר שבהזדקנות" ד"ר ליאורה בר-טור, הוצאת אשל ירושלים ( 2005)