הכול במידה  -  מידתיות וזיקנה

ניצה אייל, מכון צמתים לייעוץ פסיכולוגי רב-דורי ומכון הרצג לחקר הזיקנה באוניברסיטת תל-אביב

בנאום שנשא לבוגרים במרכז הבינתחומי בהרצליה (בתאריך 29.5.08), אמר, בין יתר דבריו, נשיא בית המשפט העליון (בדימוס), פרופ' אהרון ברק, כי הגינותו של איש הציבור משמעותה יושר, ענייניות, שוויון, מידתיות וסבירות. מהי אותה מידתיות עליה מרבים לדבר בימינו? והאם יש מידתיות בזיקנה, תקופת חיים שבה נדמה לעתים כי מופר שיווי המשקל ומשתבשים האיזונים?

מהי מידה?

המילה מידתיות עדיין אינה מופיעה במילון, לכן אפתח בהגדרות המילוניות השונות של המילה "מידה" שעליה היא מתבססת. ההגדרה הנפוצה שבהן היא שעור של אורך, רוחב, שטח, נפח וכדומה המבוטא ביחידה מסוימת (מטר, קילוגרם, קוב) והניתן למדידה. הגדרה דומה לה, אם כי כוללנית יותר, היא שעור של כל תכונה ותופעה הניתנת למדידה, כגון מידת החום ומידת הזמן.  

והנה מופיעה במילון הגדרה נוספת מתחום אחר לחלוטין, תחום הפסיכולוגיה, שאינו ניתן למדידה בקלות: מידה מוגדרת כמאפיינים הפסיכולוגיים של האדם, תכונותיו ודרכי התנהגותו. על כך נאמר במקורותינו: מידת בשר ודם (מסכת ברכות ה). אנחנו אומרים על אדם שהוא "איש מידות" בעל תכונות מצוינות ושאר רוח.

השאלה אם מידותיו - תכונות האישיות - של האדם משתנות לאורך טווח החיים ובזיקנה היא אחת השאלות המעסיקות חוקרי זיקנה ואנשים העובדים עם אנשים זקנים. פסיכולוגים העוסקים בשאלה זו עוקבים אחרי אותם אנשים לאורך עשרות שנים. הם מבקשים לדעת אם תכונות האישיות משתנות לאורך החיים, האם הצעיר הביישן והמופנם ישמור על תכונות אלה בבגרותו ובזיקנתו והאם הצעירה החברותית והמוחצנת תהיה מבוגרת מלאת חיים העסוקה בפעילויות חברותיות. ממצאי מחקרים שונים הראו כי אכן קיימת יציבות בתכונות האישיות הבסיסיות של האדם (שהתייצבו בסביבות גיל 30) לאורך החיים. כלומר, איננו הופכים את עורנו או משנים את מידתנו. אנחנו, בלשון יונג, מלווים את עצמנו לזיקנה. אגב, היציבות של תכונות האישיות אין משמעותה שאיננו פתוחים לשינויים בגיל המבוגר. האישיות מורכבת לא רק מתכונות, אלא גם מעמדות, ערכים והתנהגויות. כל אלה גמישים וניתנים לשינוי.

כאשר המילה "מידה" מצטרפת למילים נוספות היא מקבלת משמעויות אחרות ומעניינות במיוחד. 

הבה ונראה:

מידה כנגד מידה

"מידה כנגד מידה" -  המשמעות המילונית של הביטוי היא גמול לפי המעשה. תשלום לאדם לפי המגיע לו.

ביטוי זה מתקשר לתהליך של חשבון נפש ושל סקירת מהלך החיים ומשמעותם שעורך האדם הזקן המעומת עם סוף חייו. שקילה של הדרך הארוכה בה הלך, אירועי החיים שעבר, הישגיו ואכזבותיו. אחת השאלות המלווה תהליך זה עוסקת בשאלת הגמול. האם קיבלתי שכר על מעשיי? האם צדיק וטוב לו? ואולי אין כל קשר בין המעשים לבין גמוליהם?

המוח האנושי הוא תבניתי, אוהב סדר ואירגון, מעדיף אירועים שיש בהם קשר בין המעשה לבין תוצאותיו. אך האם סקירת חיי האדם  תומכת בקישור זה? לא תמיד. לפעמים צדיק ורע לו, ולפעמים אין כל קשר בין מעשינו לבין התוצאות של המעשים. כדי להקל על הדיסוננס הקוגניטיבי נברא מנגנון הסיפור. האדם הזקן מספר את חייו. הוא איננו היסטוריון של חייו. וכמספר יש לו חופש של דימיון והמצאה. הוא יכול לעגל פינות, לחבר בין קצוות, ולפעמים להמציא עלילות חדשות וסיומים משמחים, או לפחות מנחמים. סיפור החיים יוצר תבנית, ומעניק מובן ופשר למהלך חיי האדם.

מידת הרחמים

"מידת הרחמים" -  משמעותה היכולת לראות את הדברים מתוך רגשי חמלה ורחמים. על מידת הרחמים נאמר במקורות "יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי..." (מסכת ברכות ז)

אחד המאפיינים של המערכה האחרונה של החיים הוא ההזדמנות הניתנת לאדם הזקן, לבני משפחתו ולחבריו, לתיקון מערכות קשרים ויחסים. ההסתכלות ארוכת הטווח על החיים מצד אחד, והקירבה למוות מצד שני, מאפשרים מעבר מכעס אל פיוס וקבלה. זה לא קל ולא פשוט. אנשים רבים מקובעים ומחופרים בכעסם על אירועים קשים שהתרחשו בחייהם ועל אנשים שהכזיבו אותם או פגעו בהם. אך כעס זה הוא הרסני, מכלה, מקצר חיים. כמטפלים באנשים זקנים ומשפחותיהם נשכיל ללוות אותם במעבר משער הכעס אל שער הרחמים.

קנה-מידה

"קנה-מידה"  -  לפי ההגדרה במילון, זה היחס שבין המידה הרשומה במפה או בתרשים ובין המידה שהיא מייצגת במציאות. כך לגבי קריאת מפות. אך מה לגבי קריאת מפות החיים? כאן עומדים לרשותנו קני מידה אחרים, אישיים וסובייקטיביים. לפעמים אנחנו משתמשים בהם כדי להגדיל ולפעמים כדי להקטין. אנו קוראים את מפת החיים דרך כלי המדידה האישיים שלנו. כלים אלה, וגם תחומי המדידה, עוברים שינויים לאורך החיים. והנה מוצא עצמו האדם בזיקנתו עם קני מידה שונים לגבי החיים שעבר. דברים שהיו גדולים בזמנם נראים עתה קטנים, ואילו מעשים שוליים ובלתי נחשבים עשויים לקבל משמעות רבה. בניית קני מידה אחרים הינה הפריווילגיה של הזיקנה שבה קני המידה החברתיים המקובלים הופכים להיות פחות רלוונטיים והאדם בונה לו קנה מידה אישי משלו.

עומד על מידותיו

"עומד על מידותיו"  -  המשמעות המילונית היא עמידה על הזכויות, הצמדות לדעתו, אסרטיביות.  אנשים זקנים רבים אינם עומדים על מידותיהם. הם מעבירים בקלות יחסית את קבלת ההחלטות, הטיפול בעניינים כספיים ורפואיים וגם את זכות הדיבור אל אנשים אחרים. לרוב אלה בני המשפחה שהופכים להיות מייצגים מול גורמים מטפלים, מסגרות ארגוניות ורשויות שונות. בשלב ראשון, העברה שכזאת מביאה לתחושת הקלה, אך ההקלה עשויה להתחלף בתחושה של אובדן שליטה וחוסר ערך. ממצאי מחקרים מצביעים על החשיבות בשמירת תחושות ערך ואוטונומיה של האדם עד לגיל מבוגר ביותר. ירידה תפקודית אכן דורשת הסתגלות לשינויים באורח החיים ולהיעזרות אינסטרומנטלית באנשים אחרים, אך ניתן לשמור במקביל על הזכות של האדם הזקן להשמיע את קולו, להביע דעה, להיות נוכח ולא שקוף. לעמוד על מידותיו גם בגיל מופלג. 

הכול לפי מידה

"הכול לפי המידה" -  הביטוי מתייחס לעשיית הדברים ביחס ובשיעור המתאים. על כך מספרת האגדה שמעל ראשן של הפיתיות במקדש אפולו בדלפי, ביוון העתיקה, היו שתי כתובות, באחת נכתב – "דע את עצמך", ובשנייה -  "הכול במידה". מקדש אפולו מכונה גם אורקול: המקום לקבלת נבואה. אליו הגיעו מצביאים ואנשים מהעם שרצו לדעת מה צופן להם העתיד ולקבל תשובה לשאלות חשובות עבורם, כמו האם לצאת למלחמה או האם לטעת עוד מטע זיתים. חוזה הפיתיה את אשר היא חוזה, אך הכתובת על הקיר ברורה ומדברת בעבור עצמה  - הכול במידה. שם נמצאת התשובה.

בהשאלה פסיכולוגית: אנשים שונים האחד ממשנהו, בצרכים, באישיות, ברגשות וברמות תפקוד, ושונות בין-אישית זו הולכת וגדלה עם הגיל. אין מתכונים לזיקנה נכונה. כל אדם זקן ומידתו. לכל אדם זקן סביבות חיים ואורח חיים המתאימים לו. המידה של האחד אינה המידה של האחר.

ולהשלמת המידה הנכונה בנסיבות חיים משתנות אנו פוגשים בזיקנה תופעה מרתקת המכונה בשם "ויסות רגשי". תופעה זו מתייחסת לתגובה המתונה יחסית של אנשים זקנים לאירועי חיים קשים. אנשים צעירים לעומתם מגיבים בעוצמות רגשיות ובהתנהגויות קיצוניות כאשר מתרחשים בחייהם אירועים קשים. בנוסף, נמצא במחקרים כי ככל שאנשים מזדקנים הם זוכרים פחות דברים שליליים מעברם בהשוואה לזכירה של דברים חיוביים. התגובה הרגשית המתונה של אנשים זקנים אינה עדות לקהות או לדלות רגשית, אלא יכולת מתפתחת של המוח בזיקנה להגיב במידה מתוך עקרון של שמירת משאבים ואנרגיות. לא יעיל להתרגז מכל דבר או להיות בדיכאון אחרי כל אירוע מתסכל או מעציב. מן הראוי לשמור את הכוחות להתמודדויות של הישרדות בהווה או כאלה הצפויות בעתיד.

למוח הבשל יש עוד יתרון, כך מבשרים לנו נוירולוגים בממצאי מחקרים אחרונים, הוא איננו חד-צדדי (משתמש בהמיספרה דומיננטית לתפקוד כלשהו) אלא עושה שימוש בשתי ההמיספרות במקביל. ייתכן וזהו תהליך מוחי של פיצוי ואירגון מחדש. אם נשתמש בהגדרה הכמותית של מידה, נקבל תמונה פרדוקסלית -  משקלו של המוח המזדקן קטן, אך הוא עושה שימוש באזורים נרחבים ודו-צדדיים. צימצום בצד הרחבה.

כיצד שומרים על מידתיות נכונה בזיקנה

מרבית האנשים הזקנים שומרים על רמה סבירה של שביעות רצון מחייהם למרות האובדנים, בעיות הבריאות ומגבלות התפקוד העשויים להתלוות לתקופת הזיקנה. מהו המנגנון שמאפשר להם לשמור על הסתכלות חיובית על החיים? ממצאי מחקרים מצביעים על מספר גורמים, ביניהם: הגדרה מחודשת של מטרות תוך התאמתן לנסיבות החיים המשתנות והנמכת רמת הציפיות. גם בחירת קבוצת השוואה חברתית נכונה - לתפקוד, לבריאות, להרגשה כללית -  עוזרת בשמירה על שביעות הרצון. השוואה זו אמורה להיות לטובת האדם. "'הזקנים האלה' הם עוברי בטל, אני לעומתם..." -  אומר בן השמונים וחמש על חבריו למרכז היום. 

ומהם מנגנוני ההתמודדות השכיחים המסייעים לאנשים זקנים לשמור על המידתיות הנכונה? לפי ממצאי מחקרים מנגנוני התמודדות יעילים או בשלים הם:

אלטרואיזם - מתן עזרה ותמיכה לאנשים אחרים. כל העוזר לאחרים עוזר לעצמו, מחזק את תחושת הערך ואת הדימוי העצמי. יוצר לעצמו מסגרת של תפקיד ותפקוד.

פיצוי - חיפוש של תפקוד חליפי במקום תפקוד שירד או אבד. אישה זקנה שהייתה צפרית נלהבת ונסעה למקומות רבים סיפרה לי כי כאשר רגליה נחלשו מאוד, החליטה לצפות במשקפת מחלון ביתה אל צמרות העצים שבגינתה. עצים אינם מתעופפים ואני לא צריכה לרדוף אחריהם, אמרה בחיוך. 

הומור  -  אישה זו השתמשה בהומור כדי להתמודד עם חולשת רגליה. הומור משמעותו היכולת לצחוק, לרוב על עצמך, לראות את הצדדים המגוחכים והמצחיקים במצבים שונים, גם במצבים קשים. המודעות לחשיבות ההומור בהתמודדות עם מצבי חיים קשים הביאה ליצירת מקצוע חדש: ליצנות רפואית.

הרחקה -  כאשר זיכרונות קשים ומצבי חיים שאינם ניתנים לשינוי גורמים למתח רב ולהרגשת מצוקה קשה, רצוי במידת האפשר להרחיק אותם. הם אינם נמחקים אלא רק מוזזים הצידה מן העיסוק המודע וכך אינם גוזלים אנרגיות רגשיות יקרות הנדרשות להתמודדות עם ההישרדות בהווה.

צפייה מראש  -  הינה היכולת להסתכל קדימה. לצפות מראש, במידת האפשר, תוצאות שונות של אירועי חיים או של בחירות אפשריות. לפי ממצאי מחקרים, יכולת זו מאפשרת להימנע או לעקוף מצבים שעלולים לפגוע בנו או להחליש אותנו. ועל כך כבר נאמר במקורותינו: החכם עיניו בראשו (קוהלת ב 14).  

*  *  *

וברוח המידה הנכונה בה נכתב מאמר זה הגיע הזמן לסיימו.

מילות מפתח: מידתיות, מידה, זיקנה, הגיל השלישי