"לשתוק כדי להביא את השלום": תפיסת אימהות וסבתות שכולות את מערכת היחסים בין הסבתות לנכדיהן לאחר אובדן הבן/אב

עירית רגב*, יעל הוכמן*, עינב שגב*, יפה  זפרני**, יפה שרפי**, איילת אלקיים**

רוב המחקרים העוסקים בסבאות תיארו את קשרי סבים/סבתות -נכדים כמשמעותיים עבור שני הדורות וכחלק מהתפקידים ההתפתחותיים על פני מעגל החיים.  העלייה הדרמטית בתוחלת החיים מקרינה על  מערכת היחסים בתוך המשפחה, ההופכת להיות רב-דורית. במסגרת מערכת יחסים זו  הוכר תפקידם של סבים וסבתות כבעל משמעות למערכת המשפחתית וכמקור לסולידריות בין-דורית. אך מהו תפקידם של סבים וסבתות במשפחות אשר חוו אובדן הבן? כיצד ישפיע העדרו של הבן על מערכת היחסים בין הסבים/סבתות לבין נכדיהם?

מחקר חדש אשר נערך בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר ובשיתוף אגף השיקום- משפחות שכולות במשרד הבטחון בחן את מערכת היחסים של אימהות שכולות ואלמנות לאחרו אובדן הבן והבעל.  המחקר עסק בפנים הרבות של השינוי  וכיצד הוא מקרין על מערכת היחסים המשפחתית. המחקר התבונן בדרכים הייחודיות בהן תפסו האימהות וכלותיהן את השינוי המבני- מערכתי -דינמי שחל ביחסיהן.

המחקר נערך במתודולוגיה איכותנית במסורת הפנומנולוגית שבבסיסה עומד הניסיון להבין את החוויה של המשתתפים ואת המשמעות הסובייקטיבית שהם מעניקים לחוויה זו בחייהם. אוכלוסיית המחקר כללה עשר אימהות שכולות (חמיות) ועשר אלמנות (כלות) אשר שכלו את בן זוגן/ בנן בתקופת שירותו בצבא, משטרה או כוחות הביטחון ואשר אותרו על ידי עובדות סוציאליות באגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון. איסוף הנתונים נערך באמצעות ראיון עומק חצי מובנה שמטרתו הייתה לנסות ולהבין את החוויה הסובייקטיבית של היחסים עם החמה/כלה כפי  שהיא נתפסת על ידי המרואיינת ואת הדינמיקה של מערכות היחסים המתפתחות בין אלמנות/ כלות לבין אימהות שכולות/ חמיות. המאמר המוצג כאן הינו חלק מהמחקר הרחב אשר עסק ביחסי המשפחה הרב-דורית וביחסי כלות-חמיות לאחר האובדן.

* מרצות וחוקרות בבית הספר לעבודה סוציאלית – מכללת ספיר

**  עובדות סוציאליות אגף משפחות הנצחה ומורשת, מחוז באר-שבע, משרד הבטחון

משמעות אובדן בן/בעל  במשפחה הרב-דורית

מות בן משפחה הוא אובדן משמעותי לכל המשפחה ומשפיע על כל הדורות במשפחה. האובדן מעצב מחדש את המבנה המשפחתי, מעמיד במבחן את הסולידריות המשפחתית ודורש ארגון מחדש של התפקידים המשפחתיים של הדורות השונים במשפחה בכללם סבים. האובדן פוגש את בני המשפחה כאשר הם

נמצאים במקומות שונים במעגל החיים. כל אחד מהדורות מתמודד עם תפקידים ומשימות התפתחותיות שונות המחייבים היערכות מחדש ומניבים תגובות אישיות שונות.

אובדן בן שהינו בעל משפחה משלו מפר את האיזון במערכת המשפחתית ויוצר א-סימטריה בינדורית.  חסרונו של החלל כולל את אובדן תפקידיו המשפחתיים כבן-זוג וכאב. אובדן דמות משמעותית מערער את גבולות היחידה המשפחתית ודורש התאמה לתפקידים חדשים ולאלו הוותיקים הלובשים צורה חדשה. במשפחה הרב-דורית, אובדן הבן מאתגר את הסבים הנדרשים/מצופים לקחת על עצמם  חלק מתפקידי הניפטר כדי לפצות על חסרונו וזאת בתקופה בה הם עצמם מתאבלים על האובדן.  לסבים עשוי להיות תפקיד חשוב בזמני חיים כאלו. הם יכולים להוות מקור תמיכה רגשית ואינסטרומנטלית כאשר המערכת המשפחתית חווה משבר. לתמיכתם ערך רב עבור ההורה המתמודד לראשונה עם אלמנות והורות יחידה. מעורבות הסבים ככח מייצב, תומך הינה בעלת ערך רב לקידום ההסתגלות לשינוי המשברי ואף עשויה לרמז על קשרים עתידיים טובים בין הדורות במשפחה.

בצד התרומה של דור הסבים למשפחה החווה משבר ואובדן, ישנן עדויות מחקריות לכך כי אירוע לחץ כגון גירושין או מוות  עשוי לעורר קונפליקטים  במערכת היחסים הרב-דורית. במשפחות מסוימות אובדן או אירוע לחץ כגון גירושין או מוות פגע בקשרים בין הסבים לנכדיהם וגרר מצוקה, בלבול ותחושה של חוסר אונים, בעיקר בקרב הסבים אשר בעקבות האובדן התערערו היחסים עם נכדיהם.  יתר על כן, הספרות המחקרית חושפת את הפנים הרבות והמורכבות של מערכת היחסים בין כלות לחמיות ואת הפוטנציאל הטמון בה לקונפליקט. למערכת יחסים טעונה זו מתווסף מרכיב נוסף כאשר הבן/בעל נהרג והאיזון הקיים במשפחה מופר.

ההתמודדות עם האובדן נושאת לעיתים קרובות אופי וצורה שונים בקרב אימהות שכולות שהן החמיות במחקר זה ובין האלמנות – הכלות במחקר. אחת משאלות המחקר אשר עמדו במרכז עניינינו הייתה כיצד תשפיע מערכת היחסים בין כלה לחמות בעקבות האובדן על מערכת הקשרים בין הסבתות לנכדיהן.

קשרי הסבאות בעקבות האובדן – ממצאים מרכזיים

ממצאי המחקר העלו כי מערכת היחסים סבתות-נכדים הייתה מרכזית בדינמיקה של היחסים הנרקמים בין האם השכולה לאלמנה לאחר אובדן הבעל/בן. מהראיונות עלו שלושה דפוסים מרכזיים של הקשר סבתות- נכדים כפי שהצטיירו בעיני הנשים לאור מערכת היחסים ביניהן ובעקבות האובדן.

תקשורת משפחתית בנוסח שלושת הקופים (לא לראות, לא לשמוע, לא לדבר) 

המאפיין המרכזי של דפוס יחסים זה הוא שכדי לשמור על לכידות משפחתית ועל מנת לשמור על הקשר עם הנכדים, התקשורת בין הסבתות לכלות מוגבלת, זהירה והססנית. בעוד דפוס זה נכח בעיקר בסיפורי הסבתות/חמיות אשר תיארו היסוס בתקשורת ישירה והעדפה של השתקה של חילוקי דעות ופערים כדי לשמור על הקשר החשוב להן עם הנכדים, זהירות זו באה לידי ביטוי גם בדברי אחדות מהכלות/אימהות כפי שיודגם להלן (כל השמות בדויים).

האימהות השכולות תיארו את המאמץ הרב וההשקעה בשמירת הקשר עם הנכדים וכי שמירת הקשר עימם תלויה בהבנה שלהן כי עליהן לנהוג בזהירות ביחסים עם כלותיהן, להבליג ולבלוע רגשות של כעס, שיפוטיות ועלבון. כך לדוגמא מתארת רינה (אם שכולה וסבתא): "אני מרגישה שאני במרוץ הזמן לשמור את הקשרים איתה ועם הילדים,  השקעתי המון בקשר הזה, לא נגררתי אחריה, לא שפטתי גם כשכעסתי". בדומה לכך מתארת יעל, אם שכולה (סבתא): "שמתי הכל בצד בשביל הנכדות שלי לפחות שאנחנו נישאר בטוב עם הבנות האלו, אני יכולה לשתוק וזה מביא את השלום בינינו" 

הכמיהה העזה של האימהות השכולות (הסבתות) לקשר עם הנכדים כרוכה באופן בל ינתק בתהליכים של שתיקה, הבלגה, ויסות כעסים ו"עצימת עיניים" בקשר בינן לבין כלותיהן.

גם האלמנות (כלות) תיארו את החשיבות של ההבלגה והאיפוק על מנת לשמור על היחסים בין החמיות שלהן לבין הנכדים. כך לדוגמא תיארה נגה את  הצורך שלה בסבלנות ובאיפוק ביחסים עם חמותה גם כשהיא כועסת: " איזו דרך יש לי כרגע? לנתק את זה? לא לנתק את זה. הלוא אני צריכה עוד סבלנות עוד מעט הם [הנכדים] יעשו את זה לבד. מי שירצה (מהנכדים) ילך ומי שלא ירצה לא ילך..."

פתיחתה של תיבת פנדורה: דינמיקה של קונפליקט/ניתוקי קשר ומאבקי כח 

דפוס זה התאפיין במאבקי כוח גלויים וסמויים בין האימהות השכולות והאלמנות על אופי קשר עם הנכדים/ילדים. תפיסותיהן השונות, המיקומים השונים של הנשים על פני מעגל החיים כמו גם ההיסטוריה של היחסים במשפחה בכלל ובין הנשים בפרט הולידו דינמיקה של חשבונאות ומאבק שעיצבו את היחסים המשפחתיים לאחר האובדן. בדינמיקה הזו בלט קולן של האלמנות אשר בטאו מגוון רגשות בהם כעס, תסכול ומרירות. אחדות מהן תיארו מאבקי כח וקונפליקטים סמויים מן העין ואילו אחרות תיארו קונפליקטים גלויים אשר לעיתים אף הגיעו לערכאות משפטיות בנוגע לקשרים עם הנכדים.

רונה (אלמנה): "אין קשר היום. לטנגו צריך שניים. צריך שגם הצד השני ירצה.. הילדים כבר גדולים זה לא ילדים קטנים שתגידי להם מה לעשות" יפית (אלמנה) אומרת: "מישהי אחרת הייתה מנתקת את כל היחסים ובכל זאת נתתי להם לראות את הילדים... "...אחרי זמן מה הם הגיעו להורים שלי ועשינו מן סולחה כזאת כי היה להם קשה לוותר על הנכדות ולוותר עלי".....

התיאור של האימהות השכולות עסק אף הוא באירועים של קונפליקט אך חלקן חשו כקורבן של הסיטואציה.  אסתר (סבתא/אם שכולה) סיפרה:  "היא התחילה ללכת ולספר שלקחנו כסף של היתומים". איריס (סבתא/אם שכולה) סיפרה: "אין, אין קשר... היא אמרה שאנחנו אנשים לא טובים שלוקחים את הכסף של הילדים [...] אם אתם באים למסיבת הסיום של הילד בגן אני מתקשרת למשטרה. כשהגעתי היא צעקה את זה לילדים. נתתי נשיקה ואמרתי: 'שתהיו גדולים תבואו'"

ההבדלים בתכנים ובאופיים של הדברים שנאמרו על ידי  הסבתות  ועל ידי האלמנות מצביעים על  שינוי במאזן הכח ביחסים במשפחה לאחר האובדן.  אחד ההסברים האפשריים הינו כי השינוי בהרכב המשפחה – היעדרו של הבעל/הבן אשר היה דמות משמעותית בשמירת הקשר בין הדורות מטיל אחריות רבה על האלמנות הנדרשות להתמודדות מורכבת גם עם גידול הילדים.  הילדים באחריותן הבלעדית ועל כן ההחלטות הנלקחות בנוגע אליהם הן על פי שיקול דעתן.

השינוי במאזן הכח המשפחתי מקרין על מערכת היחסים בין הסבתות לנכדיהן. מהדברים עולה תחושת הסבתות המביעות את היחלשותן במערך היחסים הרב-דורי בעוד האלמנות מבטאות התחזקות הכח בדיאדה שבינן לבין ילדיהן.

 בסיפורים אחדים נפתחה "תיבת פנדורה" ששורשיה במערכת יחסים קונפליקטואלית בין הכלה לחמותה בעבר. חלק מהאלמנות תיארו מצבים של מתח ביחסים בינן לבין החמות כבר בתחילתו של הקשר עם הבעל ואת החוט המקשר בין זיכרונות העבר ליחסים בהווה. כך למשל תיארה ענת (אלמנה)  מערכת יחסים שבה חשה שחמותה מנסה לשלוט בחייהם בתחילת הנישואין וגם לאחר מותו של דן (בעלה).  מאבק זה על שליטה נוכח לדבריה במערכת היחסים הרב-דורית גם בהווה: "חמותי הייתה מאוד שתלטנית מהתחלה. אחרי שדן נהרג היא הייתה מתקשרת אלי שלוש פעמים ביום לדעת מה קורה אצלי. מה רע בפעם ביום? אולי פעם בשבוע? מצטערת אני לא יכולה  לדבר איתך (עם החמות) כל יום והתחלתי לשים לה גבולות. התחלתי להיות אסרטיבית, אני לא מוכנה  שהם ילכו לי על הראש. הם כל הזמן רצו לראות את הילדה".

קשרי עבר בין הסבתות לאלמנות (כלות וחמיות) אשר נתפסו לאורך השנים, כחיוביים, תומכים וקרובים היוו גשר לקשרים טובים גם לאחר האובדן. כך למשל סיפרה אדל (אלמנה)" הם תמיד עזרו לי, קבלו אותי יפה, אני רוצה שהילדים יכירו אותם. הם יכולים לספר להם על האבא שלהם דברים שאני לא יודעת."

דפוס זה של מערכת היחסים בין הסבתות לנכדים מדגיש את תפקידן המרכזי של האלמנות בנגישות של הסבתות לנכדיהן. קונפליקט ומתח ששורשיו בעבר או בהווה יצרו מחסום או מהמורה לעיתים גלויה ולעיתים סמויה בנגישות של הסבתות לנכדיהן.

נאמנות חצויה – דינמיקה של בחירה רגשית במשולש היחסים המשפחתי לאחר האובדן

חלק מהסבתות ומהאלמנות שיקפו בדבריהן את המקום הרגיש בו נמצאים הילדים/הנכדים במערכת המשפחתית הרב-דורית לאחר האובדן. מהדברים עולה כי בחלק מהמקרים הילדים/נכדים משמשים ככלי משחק במאבק הכוחות בין הנשים ונקרעים בין נאמנויות לאם לבין נאמנות לסבים. בחלק מסיפורי הסבתות/האימהות השכולות והאלמנות משתקפת תמונה של שימוש בילדים ככלי בסכסוך באמצעות הסתה, השמצה של הצד השני מה שמשליך הן על מערכות היחסים בין הסבתות לנכדים והן על מצבם הרגשי של הנכדים. המשתתפות במחקר (הן הסבתות והן האלמנות) מודעות לא אחת להשלכות של המיקום של הילדים בתווך. חלק מהסבתות אף החליטו החלטה כואבת, מודעת, לוותר על הקשר מתוך ניסיון להגן על הנכדים על אף המחיר הכבד שהן מרגישות שהן משלמות. המודעות של אחת הסבתות למחיר הכבד שמשלמת נכדתה החצויה בין הנאמנות לאם לבין הנאמנות אליה – הסבתא באה לידי ביטוי בדברים הבאים:

רינה (סבתא) חשפה דברים קשים שאמרה לה נכדתה בת השמונה: " "אתם האויבים שלי"  רינה, ערה למחיר הכבד שהנכדה משלמת על קונפליקט הנאמנויות הרגשי המתרחש בקרבה ואמרה: " יש זכות לסבא וסבתא אבל אם האמא לא מסכימה אני בכח לא אקח"... וגם לא אגרום עוול לילדה. "

המודעות לקונפליקט הנאמנויות שבצידו מחיר רגשי,  נתק או התרחקות בקשרים מתווסף לאובדן הבן וכך אומרת איריס (סבתא): "יש את הילדה באמצע. אני כואבת את האובדן וגם את זה שאני לא יכולה לראות את הילדה"

דברים אלו הבאים לביטוי אצל חלק מהסבתות ומצביעים על המקום המורכב שבו נמצאים הנכדים, הנאלצים לבחור צד, לצדד באמא משמעותו לצאת כנגד סבתא ובאופן עקיף נגד הזיכרון של דמות האב שאיננו.

האלמנות אף הן מתארות את הדינמיקה המביאה את ילדיהן להזדהות איתן. בחלק מהמקרים יש הסבר רציונלי למערכת היחסים הזו התולה את האשם בהתנהגות הסבתות/סבים כאנשים קרים, חסרי אהבה או רגישות.

לסיכום הממצאים שתוארו ועל רקע האמור לעיל נראה כי התמות המרכזיות של שתי קבוצות הנשים מעידות על המקום המרכזי שיש למערכת היחסים המשולשת הרב-דורית במשפחות שכולות. הן האימהות השכולות/הסבתות והן האלמנות/כלות התייחסו בהרחבה למקומם של הקשרים עם הנכדים  ולמרכזיותם בתהליך ההתמודדות עם האובדן. יחד עם זאת, שתי הקבוצות ייחסו משקל שונה ומשמעות שונה לדינמיקה בין שלושת הדורות בעקבות האובדן, תוך הדגשת מקומם של הקשרים עם הנכדים.

התכנים העולים מניתוח דברי הסבתות, עוסקים בעיקרם ברצון עז לשמר את הקשר עם הנכדים אך גם בחרדת נטישה, פחד מפני ניתוק הקשרים, קונפליקטים סביב הקשר עם הנכדים, והימנעות משיח תקשורתי פתוח כדי למנוע ויכוחים. מורכבות היחסים הרב-דוריים והאמביוולנטיות שבהם מתוארת אצל שתי קבוצות נשים. ההיסטוריה של הקשרים (תיבת הפנדורה הנפתחת), פנקסי החשבונות מהעבר ומורכבות הקשרים הבין-אישיים בין כלות לחמיות משחקת תפקיד מרכזי בעיצוב הקשרים לאחר האובדן. מניתוח הממצאים מתבהר כי תפקיד הגישור בין הסבתות לנכדיהם  – bridging function - מונח בדרך כלל בידיה ובאחריותה של הכלה מה שמעניק לה כוח רב בעיצוב היחסים בין הסבתות לנכדים.  המחקר הנוכחי מחדד את מקומה של האלמנה במערכת היחסים המשולשת הרב-דורית לאחר האובדן הבן/בעל. על רקע היווצרות הא-סימטריה ביחסים המשפחתיים עם מות הבן והבעל, הופכות האלמנות להיות "שומרות השער"  וככאלו יכולות לפתוח אותו לחלוטין, חלקית ואף לסגור בכלל.

למעוניינים - ממצאי המחקר פורסמו עד כה במאמרים הבאים:

Segev, E., Regev, I., Hochman, Y., Zafrany, Y., Sherfi, Y., and Elkayam, A. 2020. Widow-bereaved mother relations following the loss of husband/son: A double perspective. Family Relations

Regev, I., Hochman, Y., & Segev, E. (2021). ‘Keeping silent to keep the peace’: Changes in grandmother's access to their grandchildren following the loss of the son/father. Ageing and Society, 1-18. doi:10.1017/S0144686X21000969.