חד-קרן

בחיים יש מטרות ויש חלומות ופנטזיות. אנו זקוקים גם לאלה וגם לאלה.

הם מניעים אותנו קדימה.

תמיד רציתי חד-קרן. נפגשנו באנציקלופדיה המצוירת שקיבלתי לבת-מצווה. אז עוד נתנו ספרים במתנה. היה לו צבע לבן בוהק וקרן כסופה אחת. התאהבתי בו במבט ראשון וביקשתי לקבל כזה בדיוק ליום ההולדת. אימא צחקה ואבא אמר לי, יש לך טעם טוב אבל אולי תחשבי על משהו אחר. רק אותו אני רוצה, התעקשתי. אם באמת את רוצה רק אותו, אמר אבא במלוא הרצינות, אל תוותרי. היום אני מבינה מדוע אימא צחקה ואבא היה רציני.

חזרתי לאנציקלופדיה וקראתי: חדי-קרן הם יצורים מיתולוגיים דמויי סוס בעלי קרן אחת על מצחם. צבעם צחור, קרנם כסופה, הם מתוארים כאצילים וטהורים, אינם פוגעים לא בחי ולא בצומח, ומתקיימים משתיית טל הבוקר. טל הבוקר הטריד אותי. היכן מוצאים טל בוקר? יום אחד השכמתי קום, לקחתי דלי צהוב מפלסטיק והלכתי לחפש טל בוקר. מצאתי שלוש טיפות על הקקטוס הגדול בחצר הבית ונרגעתי. שבלול חום גדול היה שם והשאיר שובל חלקלק וכסוף מאחוריו.

 מאז חלפו שנים רבות שבהן המשכתי לחפש את החד-קרן שלי. הוא תעתע בי. החליף צבעים וגדלים, דיבר בשפות זרות, דהר בנופים רבים. לפעמים היה נדמה לי שכמעט מצאתי אותו,  כמעט הגעתי, אך ברגע האחרון הוא נעלם או שהתגלגל לסוס רגיל, בלי הקסם, בלי הקרן.

 אני עדיין מחפשת את החד-קרן שלי. את החלום הקסום, משאלת הלב המיוחדת, הפנטזיה הצבעונית. במקומות שבהם לא מצאתי אותו, מצאתי דברים אחרים. אך בשלו יצאתי למסע.

*

פעם נכנסתי לחדר העבודה של אחת מחברותַי, ארכיטקטית. על שולחן העבודה היה תרשים של בניין גבוה, ממוקם ליד הים, בתוך גינה ירוקה ובה עצי דקל. השמיים מעל הבניין היו כחולים וענני כבשים לבנים שטו בהם. בקצה הגיליון, גבוה מעל העננים, פרשה כנפיים ציפור יפהפייה, צבעונית מאוד, צהובה-אדומה-כחולה. יפה הבניין בעיני, אמרתי לחברתי הארכיטקטית, אבל מה עושה שם הציפור.

הציפור בשביל הנפש, אמרה.

*

במסע החיים אנו נעים קדימה, קובעים מטרות וצועדים לקראתן. לימודים, משפחה, קריירה.  אנו צוברים תארים ונכסים ומטפסים בסולמות של הישגים, עוד שלב ועוד שלב. חלומות הנעורים מתגלגלים למציאות, שלפעמים מזכירה את החלום, נושקת לו, ולפעמים מתרחקת ממנו. מחולמים הפכנו למשיגים, לאספני מטרות. לא הספקנו להגיע אל האחת ואנו כבר מציבים את הבאה אחריה. נעים ממטרה למטרה קצרי נשימה.

מטרות הן מרכיב חשוב של בריאות הנפש, אומרים הפסיכולוגים. טוב שיש לאדם מטרות, חיוני שיהיו לו מטרות. כך הוא מרחיב את טווח העתיד שלו ויוצר משמעות לתנועה קדימה. אני מסכימה איתם. חשוב להגדיר מטרות ולהבחין בין מטרות קצרות טווח לארוכות טווח, בין חשובות יותר וחשובות פחות. מטרות בחיים דומות לתרשים של הבניין הגבוה, עם הגינה הירוקה ועצי הדקל. יום אחד הוא הופך לבניין רב-קומות ובגינה הירוקה יש שיחי ורדים ושני ספסלים. השגנו. אבל, אני שואלת, היכן הציפור רבת ההוד שריחפה מעל התרשים? היכן מסתתר לו חד-הקרן? לאן נעלמו הפנטזיות?  

לא פחות משאנו זקוקים למטרה אנו זקוקים לפנטזיה, לחלום שאינו מציאותי, למשאלה מהאגדות. לנסיכה הנרדמת ולנסיך האמיץ על הסוס הלבן החיים באושר ועושר. בפנטזיה יש קסם, יש צבע. היא מפתה אותנו לפתוח את מגירות הנפש, להסתכל פנימה, אל עצמנו. להתרפק עליה. לפעמים לנסות ללכת בעקבותיה. כמו הציפור הצבעונית בקצה גיליון השרטוט. אין לה תפקיד מעשי, היא פשוט שם. מרחפת מלמעלה.  בשביל הנפש.

ניצה אייל (2010)

מתוך הספר "תמונות פסיכולוגיות" - מהדורה חדשה ומורחבת בהוצאת אריה ניר